המיאוס משלטון נתניהו גובר. הסקרים מראים כי רק שליש מהציבור רוצה שהוא ירכיב את הממשלה הבאה, ואילו כמחצית רוצה שיסתלק! נכון לכתיבת שורות אלה, רשימתם של גנץ, לפיד והגנרלים, "כחול לבן", עוקפת את הליכוד בסקרים ומצטיירת עבור רבים כהצבעה "אסטרטגית" לשינוי השלטון.

החלטת מנדלבליט להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד נתניהו מגדילה את הסיכוי שלא יהיו לו 61 מנדטים להרכיב ממשלה. בתרחיש כזה, האם גנץ ולפיד יוכלו וירצו להקים ממשלה צרה יחד עם העבודה ומרצ ועם תמיכה מבחוץ של חד״ש־תע״ל ובל״ד־רע״ם? והאם ממשלה מהסוג הזה תוכל לשים סוף לא רק לשלטון נתניהו, אלא גם למדיניות ההרסנית של הימין?

בסוף פברואר לפיד הבהיר בחוג בית בכרמיאל: "לא נעשה גוש חוסם עם המפלגות הערביות ולא נקים איתן ממשלה. כן נפנה לליכוד — זה יהיה הליכוד אחרי נתניהו." כלומר לפיד מעדיף את הלאומנים מהליכוד על פני גוש חוסם עם מפלגות שמתנגדות לכיבוש ולאפליה לאומית. בראיון ל"מאקו" לאחר האיחוד עם גנץ הוא אף אמר כי "במובנים מסויימים ׳כחול־לבן׳ היום היא הליכוד של פעם — לאומי, ליברלי, ממלכתי — כל הדברים שפעם אפיינו את הימין הישראלי".

אכן, ההבדלים בין רשימת "כחול־לבן" לבין הליכוד לא גדולים כל כך. בנוסף ליעלון, לשעבר שר הביטחון של הליכוד, הרשימה כוללת גם את צבי האוזר ויועז הנדל, שעבדו במשרד ראש הממשלה עבור נתניהו. האוזר אף היה ממנסחי חוק הלאום.

רשימת "רק לא ביבי"

אם לפיד וגנץ יעלו לשלטון, יהיו רבים שיצפו מהם לטפל במצוקות החברתיות ובמשברים המדיניים־ביטחוניים. אך מפלגת הגנרלים הקפיטליסטית לא תוכל באמת לענות על ציפיות אלו. פתרונות מבוססי "שוק חופשי" של לפיד וגנץ לא יקטינו את העוני, לא יפתרו את משבר הדיור וכמובן שלא ישקמו את השירותים החברתיים הקורסים. בנוסף, אף אחד ב"כחול לבן" לא קורא לסיים את הכיבוש והמצור או לפנות התנחלויות, כך שהדיכוי הלאומי של הפלסטינים ימשיך תחת ממשלה בראשותם ולכן גם השאיפות להרגעת הסכסוך המדמם יתנפצו על סלע המציאות.

צריך להגיד שהחלפת נתניהו אחרי עשר שנים רצופות בשלטון תעלה את הביטחון העצמי של המאבקים החברתיים שעוד יפרצו נגד הממשלה הבאה ותחזק את התפיסה, בעיקר בקרב נוער וצעירים, שניתן להחליף ממשלות ולהעיף פוליטיקאים מושחתים מהשלטון. אך גם בתסריט כזה, המשימה המרכזית והדחופה ביותר של השמאל היא לבנות מפלגה רחבה חדשה של ציבור העובדות והעובדים, שתציב אלטרנטיבה למערכת הקיימת.

התקוות בממשלה בראשות גנץ־לפיד יכולות להתפוגג די מהר. מפלגת שמאל חדשה שתתבסס על עובדים וצעירים תוכל לנצל הזדמנות כזאת כדי לבנות את עצמה ולצמוח מתוך המאבקים בשטח נגד הממשלה. אך אם לא תהיה התארגנות ארצית בשמאל שתגיע מוכנה לנקודה הזאת, מי שעלול להרוויח מהאכזבה יהיו כוחות ימין קיצוני והליכוד עצמו, שכמו ב־2009 עלול לחזור לשלטון לעוד שנים רבות.

ממשלה בראשות "כחול לבן" לא תייצג מהפך אמיתי במדיניות.

בשביל להחליף את המדיניות של נתניהו צריך לבנות אלטרנטיבה אמיתית על בסיס המאבקים לשלום, שוויון ורווחה — אלטרנטיבה של שמאל סוציאליסטי.

אנשים יצביעו בדרכים שונות בשאיפה להיפטר משלטון הימין. אבל ביום שאחרי הבחירות נצטרך להמשיך לבנות את המאבקים ברחובות, במקומות העבודה, בקמפוסים, ולפעול להצבת אלטרנטיבה פוליטית — מפלגה רחבה שתהווה בית פוליטי לציבור העובדים והעובדות ולמאבקים החברתיים. בית פוליטי לעובדות הסוציאליות שנאבקות על תנאי עבודה ראויים ולמען רווחה, בית פוליטי לעובדים המתאגדים, לציבור שיצא להיאבק נגד אפליית נשים ולהט״ב ונגד חוק הלאום, לנכים, לתושבים ערבים־פלסטינים הנאבקים נגד הריסות בתים ואפליה, לאלפים שיצאו למחות נגד אלימות משטרתית ואפליה כלפי יוצאי אתיופיה, ועוד. כל אלה זקוקים למפלגה משלהם, שתארגן מאבק בשטח ותציב אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין, אבל גם לסדר היום הקפיטליסטי והלאומני של מפלגות הממסד שמתיימרות להוביל "מהפך שלטוני".

במקום העלאת מיסים לעניים, הפרטות וליבוי "הפרד ומשול" בין יהודים וערבים, צריך לבנות מפלגה שתוביל מאבק נגד שלטון ההון ואי־השוויון בחברה, להעלאת המיסוי על בעלי ההון, להעלאות שכר, להעברה לבעלות ולשליטת הציבור של משאבי הטבע, הבנקים ותאגידי הענק, ולמען חברה סוציאליסטית, דמוקרטיה ושלום.