מאז התפשטות נגיף הקורונה וצעדי ההסגר בישראל, למעלה ממיליון עובדות ועובדים הוצאו לחל״ת ולרבים לא ברור אם, מתי, באיזה אופן ובאילו תנאים יחזרו לעבודה.

באופן אבסורדי, עובדות ועובדים בענפי הרווחה, החינוך, ההוראה והשירותים החברתיים, שהוגדרו כ"לא חיוניים", הוצאו לחל״ת או לחופשות, ונאלצו להיאבק כדי שיאפשרו להם לחזור לעבוד ולתת מענה למצוקות החברתיות שמתעצמות בתקופה הזאת. המשבר החברתי הנוכחי מלווה בעלייה במקרי אלימות במשפחה, במקרי האובדנות והבריונות בקרב בני נוער וביותר בדידות בקרב קשישים — מה שרק מגביר את הצורך בסיוע מערכתי לקהילה.

על הרקע הזה בולט מהלך ההתארגנות של אלפי מדריכים, מורות, רכזות, עובדי מנהלה ועובדי תחזוקה המועסקים ב'חברה למוסדות חינוך, תרבות ושיקום שכונות בתל־אביב יפו'. ההתארגנות החלה לקרום עור וגידים לפני מספר חודשים אך צברה תאוצה עם הוצאתם לחל״ת, כאשר חלקם אף התבקשו לעבוד ללא שכר במסווה של "התנדבות" — עדות חיה להיגיון המעוות בהגדרות הסלקטיביות מיהם עובדים "חיוניים" ומי "לא חיוניים".

"הגיע הזמן לומר", כתבו חברות וחברי ההתארגנות בהודעתם, "אנחנו מתפעלים את המרכזים, את המועדונים ואת השירותים השונים של העירייה; אנחנו שומרים את הקשר עם הקהילה — אנחנו לא עובדים סוג ב'".

אלא שתנאי העסקתם היו בהחלט "סוג ב'", וכעת, באמצעות ההתארגנות, הם מבקשים להשיג מספר דרישות מרכזיות במטרה להשיג ביטחון תעסוקתי, משכורות ראויות ואופקי קידום, לזכות בקרן השתלמות, בתשלום מחלה מהיום הראשון גם לעובדים שעתיים, בתשלום בעבור יולי־אוגוסט למדריכי החוגים כדי שיישמר להם רצף תעסוקתי ועוד.

תחרות לא בריאה

את הקמת הוועד יזמו מספר עובדות ועובדים שהצליחו ליצור קשרים ולחבר לרעיון עובדים רבים נוספים, ובמקביל בחנו באיזה ארגון עובדים יהיה עדיף מבחינתם להתאגד. הם נפגשו עם נציגי האגף להתאגדות בהסתדרות, אך לבסוף בחרו להתארגן במסגרת ארגון כוח לעובדים.

באופן מקומם, מנגנון ההסתדרות סירב להשלים עם החלטת העובדים. החלו ניסיונות לעקוף את העובדים שהובילו את ההתארגנות ולגייס להתארגנות נפרדת במסגרת ההסתדרות. לא מדובר רק בצעד פטרוני אלא בחבלה של ממש בהתארגנות העובדים שצמחה מהשטח.

במקום לקדם הפרדה בין העובדים, ראוי היה שהנהגת ההסתדרות תכבד את בחירת העובדים, תברך על ההתארגנות החדשה ותקדם צעדי סולידריות מצד עובדי העירייה שמאוגדים במסגרתה ולעיתים קרובות עובדים עם עובדי 'מוסדות' כתף אל כתף.

הישג ראשון להתארגנות העובדים

עם ההקלה בהגבלות החלה ההנהלה לפנות לעובדים שבחל״ת כדי להחזירם לעבודה. אלא שהחזרה לעבודה הותנתה בכך שהעובד או העובדת יחתמו שהם מסכימים לקיצוץ בהיקף המשרה ואף להפחתה בגובה השכר, ללא הגבלת זמן. בחלק מהמקרים נרמז שהאלטרנטיבה היא פיטורים.

עלמה גיסיס, ממובילות ההתארגנות, מדווחת כי בנוסף לכך, "עכשיו כבר התחילו לפטר את המורים שהחוגים שלהם נחשבים לא רווחיים... הרעיון המביש הזה שמרכזים קהילתיים נדרשים להיות גופי רווח, הרי הם למען ומכספי הקהילה. בגדול הנוהל הוא קבוע: כשיש קיצוצים, הראשונים ללכת הם עובדי מוסדות חינוך".

השימוש במשבר הקורונה כתירוץ לקידום "שינויים מבניים" ו"צעדי התייעלות" שמשמעותם פיטורים וקיצוצים נעשה נפוץ במקומות רבים בשוק העבודה. הצורך בהקמת ועדי עובדים בוער ואקוטי עוד יותר בתקופה הזו.

כצעד ראשוני, פנו ועד הפעולה וכוח לעובדים להנהלת החברה והתריעו שמתכונת ההחזרה לעבודה בחלק מהמקרים מאיימת להביא למצב בו שכר העובד/ת יהיה נמוך יותר אף מדמי האבטלה! הם הדגישו כי "תכנון מצבת כוח האדם חייב להתבסס על עקרון של שימור האפשרות לפרנסה מלאה ומכובדת לעובדי החברה". ועד הפעולה דרש שכל שינוי לאחר החזרה מהחל״ת יתבצע בתיאום, הסכמה והתחשבות בעובד או בעובדת. בנוסף דרשו, שאם מדובר בהפחתת היקף משרה או שכר, תינתן לעובדים הבחירה האם לחזור בתנאים אלה או להאריך את החל״ת, וכי כל הסכמה על הפחתת תנאים תוגבל ל־30 ימים שבסופם אפשר יהיה לבחון את המצב מחדש.

מנכ״לית החברה הגיבה כי תבחן את הדברים, וכבר למחרת החלה החברה להעביר לעובדים נוסחים חדשים, במסגרתם הותר לעובד לבחור אם לשוב לעבודה או להאריך את החל״ת, והפחתת התנאים הוגבלה ל־60 יום לאחריהם ייבחנו הדברים מחדש. בהתארגנות הדגישו כי "זאת תוצאה ישירה של הלחץ שהפעלנו יחד בשבועות האחרונים", והוסיפו: "אנחנו עדיין חושבים שתקופת ההסכמות צריכה להיות קצרה יותר — חודש בלבד! — ושאין שום הצדקה להורדה בשכר השעתי כפי שעדיין כנראה קורה. אבל זאת היא רק ההתחלה. אנחנו נמשיך ונדרוש את הדברים האלה... נוכל לעשות הרבה יותר מכל אלו כשנגיע ליציגות ונהיה כוח אחד גדול של כלל העובדים".

כולנו עם עובדות ועובדי מוסדות ת״א־יפו

תנועת מאבק סוציאליסטי מחזקת את העובדות והעובדים ועומדת בסולידריות עם התארגנותם למען פרנסה בכבוד ובתנאים הוגנים ובכלל זה: שכר מלא עבור עבודתם, הגנה מפני פיטורים וזכות וטו של העובדים על מהלכי צמצום.

התארגנות עובדי מוסדות היא דוגמה חשובה לאופן בו עובדות ועובדים יכולים להתמודד עם הניסיונות של גופים וחברות שונות לגלגל את המחיר הכלכלי של משבר הקורונה על הגב שלנו.

אנו קוראים לקדם התאגדות בכל מקום עבודה לא מאורגן, לכנס אסיפות עובדים (בווידאו במידת הצורך) בכל מקום עבודה ובכל איגוד כדי לדון על השפעות המשבר על ציבור העובדים והעובדות, על הצעדים לשמירת הבריאות והתנאים במקום העבודה ולקבל הכרעות דמוקרטיות לגבי דרישות מההנהלות ומהממשלה, ולגבי אפשרות לקידום צעדי מאבק ככל שיידרשו.