פיצוי עכשיו! לא לכפיית בחירה בין בריאות לפרנסה
קחו מהטייקונים, לא מעובדי המגזר הציבורי!
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
המאבק במגפה
המחדלים, ההסגר והשבחים העצמיים של נתניהו
חלק מדוח פוליטי בעקבות הקמת ממשלת נתניהו־גנץ

הדפסה
(רישיון חופשי)

שעה שהמשבר הקפיטליסטי ממיט מצוקה איומה על המונים ברחבי העולם וגם בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים, מגפת הקורונה עדיין לא מאחורינו. עד כה תועדו מעל 400 אלף מקרי מוות כתוצאה מהנגיף.

בעוד שבמדינות שונות אנשים עובדים יצאו מול איום המגפה בדרישה לסגירת המשק, בד־בבד היו גם מקרים של מחאות נואשות נגד צעדי הסגר שיושמו באופן שכפה על השכבות המרוששות ביותר ברירה צינית בין בריאות לפרנסה ומזון. בנוסף לכל, ממשלות, כולל בישראל, פנו בחסות המגפה לצעדים סמכותניים מסוכנים ולפגיעה חמורה בחירויות דמוקרטיות.

היום (שני), על רקע עלייה בהיקף ההדבקות בישראל, "קבינט הקורונה" של הממשלה החדשה החליט לעכב את המשך צעדי ההקלות בהסגר. במקביל, דווח בינתיים על הקפאת הצעת "חוק הקורונה" המסוכנת. אנחנו מביאים כאן חלק מדוח פוליטי שנדון ואומץ על־ידי הוועד הארצי של תנועת מאבק סוציאליסטי ביום שישי האחרון, 5 ביוני. נדגיש כי לא מדובר בדוח מקיף על המגפה אלא בהתייחסות למספר היבטים רלוונטיים ביחס למדיניות ההסגר ולשלב הנוכחי במשבר.


התממשות תרחיש אפשרי של התפרצות מחודשת עלולה לגבות עוד מחיר כבד בחיי אדם וברמה החברתית והכלכלית, ודאי אם תרחיש כזה יתממש בחורף, במקביל לשפעת העונתית.

תחזיות משרד הבריאות דיברו במקור על רבבות מונשמים ו־10–20 אלף מתים ממגפת הקורונה, בהם כמה אלפים יותר מממוצע המתים השנתי. על כך שאלה מירב ארלוזורוב ב־TheMarker בסוף מרץ, "האם 10,000 מתים שווים 140 מיליארד שקל?" — ביטוי לגישה הצינית של חלקים באליטה הקפיטליסטית שהתווכחו נגד הרעיון של השבתת המשק מחשש לפגיעה במכונת הרווח וביציבות המערכת.

אם הממשלה הייתה מעיזה לנקוט גישה כזו, כפי שניסתה תחילה ממשלת ג׳ונסון בבריטניה, היא הייתה מעוררת התנגדות עזה בחברה הישראלית ונאלצת לשנות כיוון. רמזה לכך הדינמיקה של הלחץ "מלמטה" מצד הורים ועובדי/ות הוראה במערכת החינוך, ולבסוף מצד הסתדרות המורים, שהוביל לסגירת בתי הספר ב־12 במרץ.

עד לשלב הזה נראה שעוצמת ההתפרצות בישראל בינתיים הייתה נמוכה יותר מאשר באירופה. עוצמת ההתפרצות של הנגיף במוקדים שונים בעולם הייתה שונה כתוצאה משורת פרמטרים שלא כולם ברורים בינתיים. חלקם אולי קשורים אובייקטיבית לגיל האוכלוסייה ולמאפיינים עונתיים ואקלימיים, אך גם לתשתיות מערכת הבריאות, לשלב שבו ננקטו צעדי בלימה, לאופן היישום של צעדי מנע בקרב האוכלוסייה ועוד.

נתניהו התרברב דמגוגית שמניין המתים בישראל נמוך דרסטית בהשוואה לבלגיה. אולי לא נוח להזכיר שביוון ובקפריסין הסמוכות מספר המתים לגודל האוכלוסייה היה כמחצית משל ישראל? משמעות העובדה ש"היה יכול להיות גרוע יותר" היא שהממשלה הייתה מסוגלת להוסיף חטא על פשע ולדרדר את המצב יותר מכפי שעשתה.

מחדלים מסוכנים

בין השאר, כ־70% משרשרת ההדבקה בישראל מיוחס למגיעים מארה״ב, שעה שהממשלה התעכבה בהטלת חובת בידוד על המגיעים מחו״ל. הזיקו גם שידור מסרים מטעים נגד עטיית מסכות נשימה בשבועות הראשונים להתפרצות והעובדה שבשום שלב לא חולקו בחינם לציבור. מחדל הפקרת בתי האבות התבטא בכך שנכון לתחילת מאי, מחצית המתים מהנגיף בבתי אבות או במוסדות גריאטריים.

רופאים בכירים מחו על כך ש"הכתובת הייתה על הקיר, רק היו שבחרו במודע ובכוונת מכוון להתעלם ממנה". כתוצאה מהרעבת מערכת הבריאות הציבורית, בתי החולים הציבוריים עוד קודם בקושי התמודדו אפילו עם שפעת עונתית, כך שמול תחלואה המונית של רבבות מקרים ויותר הם היו קורסים.

לאור המחדלים האלה, הממשלה פנתה להטלת צעדי הסגר נוקשים יחסית ותירצה כ"אין ברירה" הרחבת סמכויות שלטוניות, כולל שימוש במאגר "האח הגדול" ("הכלי") של השב״כ לאיתור פולשני של אזרחים. מדובר בחלק ממגמה עולמית מסוכנת של ריכוז סמכויות גובר בידי ממשלות על רקע המשבר, שעה שהן מתערבות באופן בונפרטיסטי בפעילות הכלכלית ובהתנהלות החברה.

הצעת "חוק הקורונה" (שתוכננה לעלות לאישור סופי בכנסת בתוך כשבוע, אך היום, 8 ביוני, דווח שהוקפאה לעת עתה), עם תוקף ל־10 חודשים, מייצגת איום נוסף על חופש ההפגנה החיוני ועל זכויות בסיסיות. בין השאר, ההצעה במקור מרכזת עוד סמכויות בידי ראש הממשלה, מתירה לממשלה יד חופשית לקביעת "עבירות פליליות" חדשות, מאיימת לאפשר למשטרה סמכויות אכיפה מוגברות, עם דגש על שימוש בכוח, כולל האפשרות להיכנס לבתים פרטיים ללא צו בית משפט. שר המשפטים ניסנקורן וגוש כחול־לבן, בלחץ ביקורת ציבורית, הבטיחו לרכך את הנוסח הסופי, אך אפילו אם מדובר יהיה באשרור בפועל של סמכויות דומות למה ששרר בחודשים האחרונים, יהיה בכך כסת״ח להתנהלות מסוכנת.

המגפה הפנתה זרקור לחלק מהסכנות לבריאות הציבור שיצרה המדיניות הניאו־ליברלית. צוותים רפואיים התמודדו ללא ציוד מגן מספק ועם חשש ממשי מפני מחסור במכונות הנשמה (וצוותים מיומנים בהפעלתן), מצב מעבדות בריאות הציבור המיובשות ומחסור במלאי ציוד הקשו על בדיקות המוניות, והמדינה נערכה לאפשרות של קריסת בתי החולים.

לצד מניין המתים ממחלת ה־Covid19, נרשמו גם מקרים של מטופלים שלא נדבקו בנגיף אך מתו עקב דחיית טיפולים נחוצים הן כתוצאה כללית מהיעדר המוכנות של מערכת הבריאות להתמודדות עם המגפה, והן כתוצאה מהנחיות מונחתות ולעיתים מופרזות בשל הריחוק של הביורוקרטיה של משרד הבריאות ושל הממשלה מהצוותים הרפואיים בשטח, שלא עורבו בקביעת המדיניות אף שהיו בעמדה הטובה ביותר לאפשר יישום גמיש ומותאם הרבה יותר לאופי התפתחות המגפה.

הממשלה עצמה זנחה חלק מהמנטרות הניאו־ליברליות על אי־התערבות וצמצום ההוצאה הציבורית, ולפתע כן נמצאו תקציבים משמעותיים למאבק במגפה — והמדינה הקפיטליסטית אפילו פנתה לאלמנט של תכנון כלכלי, כשהשתמשה בתעשייה האווירית לייצור מכונות הנשמה.

מדיניות ההסגר

בישראל, בדומה למדינות רבות אחרות, קידום כללי ריחוק פיזי, היגיינה ובידוד אנשים עם חשש לנשאות לא הספיקו כשלעצמם כדי לבלום נחשול של פתוגן נשימתי מדבק ביותר, שעד לשלב הזה התנהגותו נחקרת וחסרים נתונים חשובים לגביו. אם היו בנמצא מערכות בריאות ערוכות היטב ומערך בדיקות המוניות יעיל, תנאי דיור הולמים, כיתות קטנות בבתי הספר ועוד — היה פחות צורך ב"הקצנת הריחוק" דרך צעדי הסתגרות להפחתת מגע באוכלוסייה.

אך בתנאים הקיימים תחת הקפיטליזם הניאו־ליברלי, אין זה מקרי שראינו במספר מדינות חלקים במעמד העובדים מתמרדים נגד ניסיונות מצד המעמדות השליטים להמשיך בפעילות במשק תוך סיכון בריאות העובדים/ות כדי לפגוע כמה שפחות במכונת הרווח. באיטליה, עובדים פנו לשביתות ספונטניות כדי לשים סוף להפקרת בריאותם. בבריטניה נבנה כאמור לחץ ציבורי משמעותי נגד הניסיון של ממשלת ג׳ונסון לקדם "התחסנות עדר".

הממשלה בשוודיה זכתה לשבחים מגורמים קפיטליסטיים ברמה הבינלאומית על מדיניות שהסתפקה בסגירת תיכונים, בהגבלת התקהלויות גדולות ובהנחיות לשמירת ריחוק חברתי. אך מספר המתים לנפש שם הוא ה־5 בעולם (להוציא את סן־מרינו ואנדורה הננסיות), למרות מערכת בריאות מתקדמת. בבירה סטוקהולם, שיעור הנוגדנים שנמצא באוכלוסייה עומד על כ־7% בלבד — הרחק מרף ה־50% שמדענים מעריכים שנדרש ל"התחסנות עדר", אם זו אפשרית כלל. לפי סקרים, רוב הצעירים בשוודיה מתחת ל־50 לא תמכו במדיניות, ובשלב הנוכחי מדובר כבר ברוב הציבור, כך שהממשלה נאלצה להכריז על הקמת ועדת חקירה. האפידמיולוג הממונה של הממשלה, אנדרס טגנל, זיגזג וטען שבדיעבד מה שהיה נחוץ הוא "בין מה ששוודיה עשתה, לבין מה שעשו בעולם" וכי "טוב יהיה לדעת בדיוק מה צריך להשבית כדי למנוע בצורה יותר טובה את התפשטות המחלה".

בישראל, כאמור, סגירת בתי הספר במרץ הייתה תוצאה של לחץ גובר "מלמטה". עיכוב סגירת מוסדות לימוד חרדיים־אשכנזיים בהוראת רבנים היה אחד הגורמים שתרמו להתפרצות קשה יותר בקהילות חרדיות, בנוסף על תנאי צפיפות ועוני. לפי שר הפנים דרעי, כ־70% מהחולים בישראל היו חרדים. עם הפתיחה מחדש של בתי הספר באופן פזיז, ללא מעורבות של עובדי ההוראה וההורים, וההתפתחות המהירה של התפרצות מחודשת מסוימת, שגררה סגירה של עשרות בתי ספר, שוב דווח על הורים המסרבים לשלוח את ילדיהם וקולות ביקורתיים מקרב המורות. ארגון המורים העל־יסודיים הבהיר שייתן למורות "את הגיבוי המלא" ודרש לסגור את העל־יסודיים, למעט לימוד קבוצות קטנות בהיקף של כ־5 תלמידים לצורך הכנה למבחנים.

יו״ר הארגון רן ארז גם ביקר בצדק את הפשרה שעשתה הנהגת הסתדרות המורים, שנידבה בשם המורים עוד 9 ימי עבודה מלאים ללא פיצוי על חשבון ימי חופש, אחרי שעבדו באופן מקוון בימי ההסגר. תנועת מאבק סוציאליסטי יצאה נגד ההסתה הצינית מכיוון האוצר והתקשורת הקפיטליסטית נגד עובדי/ות ההוראה, ותומכת גם בזכות שלהם ושל כלל העובדים והעובדות במערכת החינוך ובכלל, ושל ההורים, להבטיח ברף הגבוה ביותר את בריאותם ואת בריאות ילדיהם וקרוביהם.

תמכנו בסגירת פעילות לא חיונית במשק ככל שנראה שהייתה על הפרק סכנת התפרצות חריפה, לטובת הגברת ריחוק פיזי, אף שיצאנו נגד אופן היישום של מדיניות ההסגר, לרבות רשת הביטחון הכלכלית המחפירה וצעדי המעקב והדיכוי הסמכותניים, ובהם הפגיעה בפועל בחופש ההפגנה, איסורים פולשניים על פעילות גופנית במרחב הציבורי, השימוש בשב״כ, פריסת חיילים, אלימות משטרתית, מדיניות קנסות רגרסיבית ועוד.

היינו שותפים לאורך כל הדרך לדרישת ארגון כוח לעובדים לפיצוי מלא על אובדן הכנסה של עובדים ועובדות. הסברנו שאין לתת אמון בממשלה ושיש צורך בדיון ציבורי ער ובשקיפות — כפי שדרש איגוד רופאי בריאות הציבור — כמו גם בהתערבות אקטיבית מצד ארגוני העובדים ומצד התארגנויות קהילתיות, כדי לפקח על החלטות הממשלה ועל צעדי אכיפה.

עם הדעיכה בהתפרצות, יצאנו נגד "אסטרטגיית היציאה" הפרו־קפיטליסטית, שהקלה על בעלי ההון עם מדיניות "התו הסגול" ולא הותירה לעובדים ולעובדות מרחב לשיקול דעת ולשליטה על העיתוי והאופן של החזרה לעבודה כדי להבטיח את בריאותם ואת בריאות הציבור הרחב.

מנקודת מבט מעמדית, זו בקווים כלליים הגישה המנחה הנחוצה לדעתנו עבור כלל ארגוני העובדים והשמאל בכל שלב שבו הממצאים מעידים על סכנה להתפתחות של התפרצות משמעותית (ברמה מקומית או ארצית), כל עוד אין חיסון והטיפולים הרפואיים הקיימים אינם מספקים.

מצוקה כלכלית והתקפות על עובדים ועניים

צעדי ההסגר יושמו בליווי קרקס תעמולה תקשורתי, של שבחים עצמיים מנתניהו והסחת דעת ממחדלים מערכתיים, תוך פגיעה קשה בפרנסה ובתנאי המחיה של מיליוני בני־אדם ותוך דריסת חירויות דמוקרטיות והמשך צורות של אפליה, סימון שעירים־לעזאזל — ערבים, חרדים, מבקשי מקלט — ונקיטת "הפרד ומשול".

המוני משקי בית הושלכו להתמודד עם ההסגר בתנאי מצוקה כלכלית ואף צפיפות, שעה שרשת הביטחון הכלכלית והחברתית מצד המדינה הייתה דלה ביותר. העובדים והעובדות בעלי השכר הנמוך ביותר בכל הענפים ספגו את הפגיעה הקשה יותר, וממוצע השכר של מובטלי החל״ת הסתכם בכ־6,300 שקל בלבד (נתוני האוצר).

תעמולה ימנית שהפנתה את האצבע המאשימה לעבר מיעוטים ואזרחים מהשורה ליוותה בשטח מדיניות קנסות רגרסיבית ומקרי ברוטליות משטרתית, תוך פגיעה בחופש המחאה ותוך התנכלות מיוחדת לערבים־פלסטינים, ובפרט במזרח ירושלים.

נשים, גם במשבר הזה, ספגו פגיעה מוגברת והיוו למשל 56% ממובטלי החל״ת (שעה שנשים מהוות 48% בכוח העבודה הכללי במשק). אחרי שהממשלה עיכבה מימון תוכנית בסיסית למאבק באלימות במשפחה, ההסגר והמצוקות הכלכליות העמיסו לחצים עצומים על משקי בית, ליבו מתחים וגררו הסלמה במקרי אלימות במשפחה וכלפי נשים במערכות יחסים אלימות — כשהביטוי הקיצוני ביותר לכך היה רצח נשים.

שיעור הערבים בקרב המפוטרים גבוה מהממוצע. בד־בבד, עובדים מבקשי מקלט, שמלכתחילה אינם זכאים לדמי אבטלה, נדרשו במשך שבועות להסתדר ללא כל הכנסה עד שהצליחו בעקבות העתירה לבג״ץ לבטל חלק מ"חוק הפיקדון" ולהשיב כספי שכר שהמדינה עיקלה.

בעוד שיש לדרוש גם מהממשלה החדשה כל צעד שיכול לסייע להגנת הבריאות, החיים והזכויות של אנשים מהשורה במשבר הזה, דרישות כאלו צריכות להתבסס על גישה מפוכחת של אפס אמון. במיוחד בעתות משבר, נחוץ לפקוח עין שבעתיים ולהתנגד לעריצות של קומץ פוליטיקאים קפיטליסטיים, של פקידים ושל "מומחים" ממונים, דוגמת ראשת שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, סיגל סדצקי, שקראה ל"הפסקה טוטלית של חופש הפרט"! יש צורך בדיון ציבורי ער ושקוף על ההתמודדות עם המשבר, ויש לדרוש מנגנוני פיקוח דמוקרטיים עצמאיים, מטעם ארגוני עובדים ועובדות וארגוני קהילה של אנשים עובדים, כולל פיקוח על פעולות שיטור ואכיפה.

למרבה המזל, לא התפתחה עד כה התפרצות של תחלואה המונית ברצועת עזה ובגדה המערבית. בתנאי העוני הנכפים על מיליוני פלסטינים תחת כיבוש ומצור, התפרצות כזו עלולה להיות קטלנית במיוחד. החשש מהתפרצות נרחבת הוביל את ממשלת המעבר בישראל לאפשר שיתוף פעולה מוגבל בין צוותים רפואיים והעברת מעט ציוד, בעיקר מצד שלישי. אך סנקציות כלכליות עדיין הושתו על הרשות הפלסטינית, תקיפות צבאיות התבצעו בשטחי הגדה והרצועה, מתנחלים — לעיתים בליווי כוחות צבא — הסלימו תקיפות נגד תושבים פלסטינים בגדה וכו'. למעשה, תחת איום המגפה נמשכה ה"נורמה" של דיכוי לאומי ברוטלי, אי־שוויון קיצוני ומציאות של משבר יומיומי.

נתניהו לא נפגע פוליטית ממשבר המגפה עצמו, ואף להפך, הצליח לתמרן את המשבר לשיפור תדמיתו — בעזרת שבחים עצמיים ב"מסיבות עיתונאים" ללא שאלות עיתונאים ולאור העובדה שהגל הראשון הסתכם במספר מתים מצומצם בהשוואה לתחזיות. אולם עומק המשבר הכלכלי בהכרח יפנה יותר ביקורת וזעם לכיוונו ומסוגל גם לערער את בסיס התמיכה שלו עם מתחים ועימותים מעמדיים. כך, סקר שנערך עבור 103FM ב־22 באפריל העלה ש־60% מהנשאלים נתנו לנתניהו "ציון גרוע" על ניהול המשבר הכלכלי.

עובדים ועובדות יהודים וערבים במערכת הבריאות ובכלל ניצבו בחזית המאבק במגפה, שחשפה איך הם, בניגוד ל"ראשי המשק", מבצעים עבודה חיונית. על כך יש לחזור ולהצביע מול ה"הפרד ומשול" הלאומני אותו מייצגת גם הממשלה החדשה.

ראוי להזכיר את תוכנית החילוץ שפירסמנו בשיא ההתפרצות בתחילת אפריל. רבות מהדרישות בה נותרות רלוונטיות גם לשלב הנוכחי במשבר.

אנחנו דורשים ודורשות
  • הבטחת הגנה מירבית מפני סכנת הדבקה עבור כלל העובדים והעובדות. בדיקות המוניות וחלוקת מסכות לכלל האוכלוסייה. הבטחת נגישות מלאה וללא עלות לבדיקות ולשירותי בריאות כנדרש לכלל האוכלוסייה ללא אפליה.
  • סוף למדיניות ייבוש והפרטת מערכת הבריאות שהביאה למחדל חוסר ההיערכות. לטובת מימון מערכת הבריאות, החזרת מס הבריאות המקביל על המעבידים, שנתניהו ביטל ב־1997.
  • תקצוב מלא לתפעול ולפיתוח בתי החולים ולתוספות תקנים, לרבות בתחום בריאות הנפש, תחת פיקוח גורמי מקצוע מתחום הבריאות, ארגוני הרופאים, האחיות ושאר ארגוני העובדים. קיצור לאלתר של משמרות הרופאים המתמחים!
  • כינוס אסיפות עובדים וירטואליות בווידיאו בכל מקום עבודה ובכל איגוד כדי לדון על השפעות המשבר, וגם לצורך קבלת הכרעות דמוקרטיות לגבי דרישות וצעדי מאבק מול ההנהלות ומהממשלה. לקדם התאגדות בכל מקום עבודה.
  • פיצוי של 100% שכר על תקופת המשבר, כפי שדורש ארגון כוח לעובדים. צעדים מצד ארגוני העובדים להבטחת הכנסה בגובה שכר מלא לכלל העובדים והעובדות ללא אפליה, על חשבון המעבידים והמדינה.
  • הטלת מס חירום על המיליונרים והחברות העשירות במשק — ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם במספר המיליונרים הדולריים (מעל 130 אלף) ומהמובילות באי־השוויון במדינות המפותחות.
  • פתיחת המאזנים המלאים של כל עסק, המפטר או מוציא לחל״ת, בפני העובדים/ות ומומחים מטעמם, והבטחת זכות וטו לוועדי עובדים (או לנציגות נבחרת אד־הוק של העובדים בהיעדר ועד קיים), על כל מהלך של צמצומים.
  • התערבות המדינה ללקיחת השליטה בעסקים המנצלים את משבר הקורונה כתירוץ לפגיעה בשכר או לצמצומים. הבטחת פיקוח דמוקרטי של העובדים והציבור. פיצוי למשקיעים על בסיס צורך מוכח. להלאים מחדש את אל־על!
  • לא לסיוע מהמדינה לעסקים גדולים — כספי סיוע צריכים ללכת לאנשים העובדים והעניים ולשירותים החברתיים. מימון כספי הסיוע בעזרת ביטול הטבות המס לעסקים הגדולים, והלאמה מחדש של משאבי הטבע והבנקים.
  • תקצוב מלא לצורכי שירותי הרווחה והחינוך. די להפרטה — להלאים שירותי רווחה וחינוך חיוניים שמספקות כיום עמותות. השקעה מיידית בהרחבת קווי סיוע ובהסברה לטובת נפגעות ונפגעי אלימות.
  • ארגוני העובדים צריכים לקדם מאבק סולידרי וחוצה עדות ולאומים של אנשים מהשורה מול הממשלה ובעלי ההון שזורקים את העובדים והעובדות מתחת לגלגלים. די לאפליה, לגזענות, לסקסיזם ולדיכוי להט״ב.
  • בדיקות המוניות — האמצעי האפקטיבי ביותר לניטור המגפה. לא לאמצעי מעקב פולשניים ומיותרים. להפסיק איכוני סלולר ללא הסכמה ולבטל את תוכנית המעקב הכללית של השב״כ אחר תקשורת סלולר של אזרחים ("הכלי").
  • די למלחמת שלום ההתנחלויות. לעצור את חרחורי המלחמה וההסתה הלאומנית. לא לסיפוח, די לכיבוש ולמצור, כן למאבק לשלום, לזכות שווה לקיום ולהגדרה עצמית לשני העמים ולמען שינוי סוציאליסטי.
  • די למרדף הרווחים הקפיטליסטי האחראי ברמה העולמית לייבוש מערכות הבריאות הציבוריות, לפגיעה במחקר, לעוני, לאי־שוויון, להרס הסביבה, לניהול דורסני ולהיעדר דמוקרטיה, שסללו את הדרך למשבר הנוכחי.
  • מאבק למען כלכלה וחברה שיתנהלו על בסיס תכנון דמוקרטי וסוציאליסטי לתועלת ולרווחת הכלל, באופן שיציב במרכז בריאות, פרנסה וסביבה על פני רווחים של אוליגרכיה של קומץ טייקונים שגוררת את העולם לתהום.



תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.