הנשיא השנוא ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית הולך הביתה. ההפסד של טראמפ הוא מכה לשותפו נתניהו — בטח כשזה מגיע רגע לפני תחילת המשפט בתיקי האלפים, בעיצומו של משבר הקורונה ואחרי חודשים של מחאה סוערת נגד מדיניות הממשלה.

ההפסד של טראמפ מצביע על המיאוס מהמדיניות של הימין הקפיטליסטי. אנשים מהשורה מאסו בטראמפ בגלל הטיפול הכושל במשבר הקורונה, שפגע בצורה הקשה ביותר בקהילות העניות ביותר בארה״ב, בגלל הזינוק בשיעור האבטלה, ובגלל שתוכניות הסיוע הכלכליות של טראמפ היטיבו בעיקר עם חבריו הטייקונים. נשמע מוכר?

נשים וגברים, שחורים ולבנים, עובדים, עובדות וצעירים מאסו גם במיזוגניה, בגזענות, באלימות המשטרתית ובימין הקיצוני, שהרים ראש תחת טראמפ בחסות ההסתה הפרועה שלו. גם זה נשמע מוכר.

יחד עם זאת, הבחירות בארצות הברית היו צמודות מאוד. הן חשפו לא רק את המיאוס מטראמפ אלא גם את החולשה של האלטרנטיבה שהוצבה מולו. המפלגה הדמוקרטית התרחקה במופגן משורה של דרישות פופולריות במחאות נגד טראמפ — ביטוח בריאות לכולם, השקעת תקציבים ברווחה במקום בעוד כוחות שיטור, תוכנית הגרין ניו דיל ועוד. בניגוד לברני סנדרס, שקרא למהפכה נגד מעמד המיליארדרים, ביידן הבטיח בפגישה עם תורמים סופר־עשירים כי שום דבר מהותי לא ישתנה אם הוא ייבחר.

בשבועות שנשארו עד כניסת ביידן לתפקיד, טראמפ עוד עלול ליזום מהלכים פרובוקטיביים ומסוכנים במזרח התיכון בשיתוף פעולה עם נתניהו. המאבק לבניית אלטרנטיבה אלטרנטיבה שמאלית סוציאליסטית, שתגייס אנשים עובדים מכל הקהילות למאבק מאוחד נגד שלטון ההון בחברה ונציגיו בפוליטיקה, הפך לדחוף יותר.

לקראת שלב חדש במאבק

אחרי למעלה מ־20 שבועות של הפגנות בבלפור, ארגוני הצעירים שצמחו מהמחאה החלו להתארגן בחזית משותפת שלא מגבילה את עצמה לעיסוק בשחיתות השלטונית ובנתניהו עצמו. ההתארגנות החדשה — "הבנדנות הוורודות" — יוצאת נגד גזענות ו"הפרד ומשול", נגד אפליית והדרת נשים, נגד מציאות בה "טייקונים ומונופולים עושקים את כולנו מזה שנים ובוחשים בפוליטיקה" ועוד.

חידוד מסרים וארגון עוד הפגנות ופעולות מחאה סביב דרישות קונקרטיות, לצד בניית חיבור עם מאבקים של עובדות ועובדים צעירים, דוגמת ההתאגדות של השליחים 'בתן ביס', מאבקי סטודנטיות וסטודנטים להורדת שכר הלימוד, המאבק נגד אלימות כלפי נשים, נגד אלימות משטרתית ומשבר האלימות וההזנחה של היישובים הערביים, נגד הרס סביבתי — כל אלה יכולים לייצר מומנטום למחאה עוצמתית יותר גם ביחס להפגנות הסוערות של סוף הקיץ.

אבל כמו בארה״ב, גם בישראל מחאה ברחוב לא תצמיח אוטומטית אלטרנטיבה פוליטית שמאלית לשלטון ולמפלגות הממסד. זוהי עוד משימה חשובה על סדר היום של המאבק.

המיליונרים יאיר לפיד ונפתלי בנט מנסים, כל אחד בדרכו, לרכב על המיאוס משלטון נתניהו. הם מנסים לשכנע אותנו שהם ינהלו את משבר הקורונה בצורה טובה יותר.

אבל הניהול הכושל של המשבר בידי ממשלת נתניהו־גנץ הוא תוצאה של מדיניות קפיטליסטית, שמרעיבה את מערכת הבריאות ואת כלל השירותים הציבוריים ומחריפה את העוני. זוהי גם תוצאה ישירה של מדיניות לאומנית מפלה כלפי הציבור הערבי־פלסטיני בישראל שמביאה למצוקת תשתיות ביישובים הערביים. המשך הכיבוש והמצור מונע טיפול חיוני במשבר הקורונה בשטחים.

בנט? לפיד? הם היו שותפים מלאים למדיניות הזאת והם לא זנחו אותה. לפיד מציג אותה בצורה מרוככת. בנט מנסה להסתיר אותה מאחורי מסרים שקריים בסגנון "לא קורונה, לא מעניין". אבל הוא בהחלט מעוניין לפגוע בזכויות עובדים, לקדם הפרטה וכמובן להנציח את מפעל ההתנחלויות באמצעות מהלכי סיפוח.

נתניהו משווק לנו כפתרון למשבר את החיסונים לקורונה שקנה במיטב כספנו מתאגידים אמריקאיים, ללא הבטחה ברורה איך ומתי יסופקו. אבל אין לו, וגם לא ללפיד, לבנט או למי ממפלגות הממסד, חיסון מפני אבטלה, עוני ואי־שוויון.

על אף שמדובר במחלות חברתיות שבהחלט ניתן לטפל בהן באופן יעיל, זה לא יקרה על בסיס מערכת קפיטליסטית שמקדשת את אינטרס הרווח של הסופר־עשירים על חשבון הצרכים של החברה והסביבה. משבר, שהוא בשורה התחתונה משבר קפיטליסטי, דורש פתרונות סוציאליסטיים, שיאפשרו לשים סוף למצוקות החברתיות, לכיבוש ולשלטון ההון בחברה. אלה הפתרונות שסביבם אנחנו מתארגנות ומתארגנים למאבק — הצטרפו אלינו.