הנתונים מהעולם מעידים על זן מדבק במיוחד. באיטליה, ביוון, בדנמרק ובעוד שורת מדינות נשברים שיאי ההדבקות היומיות. לראשונה מתחילת המגפה, מספר הנדבקים היומי חצה בבריטניה את רף ה־180 אלף, בצרפת את רף ה־200 אלף, ובארה״ב את רף ה־500 אלף ליום.

לצד המחירים הבריאותיים, רבות ורבים חוששים שהתפשטות הזן החדש — בשילוב עם מענה כושל מצד הממשלות — תשבש את שגרת החיים, תגרום לאובדן פרנסה ולפגיעה כלכלית, תביא לביטול אירועים חברתיים ותגבה מחירים נפשיים לא פשוטים אחרי שנתיים ארוכות של משבר.

שנה אחרי תחילת מבצע החיסונים בישראל ובעולם, המגפה רחוקה מסיום. כמו רוב הווריאנטים הקודמים, גם האומיקרון התגלה באחד האזורים היותר עניים והפחות מחוסנים בעולם. זהו תוצר ישיר של אי־השוויון הקיצוני בנגישות לחיסון. ההיגיון הקפיטליסטי ההופך את הנוסחאות לייצור החיסונים לקניין פרטי של תאגידי התרופות הוא ההפך המוחלט ממה שנחוץ למאבק אפקטיבי במגפה גלובלית.

מידת יעילות החיסון וחיסוני הדחף מול הזן החדש טרם התבררה עד הסוף. אומנם, לפי הנתונים הנוכחיים, ולפי ממצאים במחקרי מעבדה, נראה שהאומיקרון גורם למחלה קשה פחות ביחס לדלתא. אולם הצפי הוא שקצב ההדבקה הגבוה במיוחד בגל הנוכחי יביא לעלייה בתחלואה ובעומסים על מערכת האשפוז בישראל — אף שעוד לא ברור באיזו מידה.

בדרום אפריקה, מהמדינות הראשונות בהן אותר האומיקרון לראשונה, גל ההדבקה האחרון היה משמעותית גדול יותר בהיקף ההדבקה ביחס לגל הדלתא. באופן מעודד, הוא היה קטלני פחות ועם פחות תחלואה קשה: התמותה מקורונה בבתי החולים עמדה על 4.5% לעומת כ־21% בגלי התחלואה הקודמים. כ־1% מהמאומתים נזקקו לטיפול נמרץ לעומת כ־4% בגלים הקודמים.

עם זאת, ארגון הבריאות העולמי מזהיר מפני גזירת מסקנות מדרום אפריקה לגבי התנהגות האומיקרון באזורים אחרים — בין השאר, עקב הגיל הצעיר של האוכלוסייה בדרום אפריקה, וכמות גדולה של מחלימים מגלי קורונה קודמים. עוד לפי הארגון, מוקדם מדי לקבוע עד כמה הזן החדש מסוכן עבור בני 60 ומעלה ואוכלוסיות בסיכון. באופן כללי, הסברה היא שבעולם הנאו־קולוניאלי יש דיווח־חסר על מקרי מוות כתוצאה מקורונה.

באנגליה, היכן שהתפשטות האומיקרון החלה בשלב מוקדם יותר, מספר המאושפזים במגמת עלייה: מכ־6,000 לאורך מרבית חודש דצמבר (בדומה למצב בחודשיים האחרונים) למעל 10,000 ב־29 בדצמבר — כמות מאושפזים שלא נראתה שם מאז מרץ 2021.

גם בישראל כבר מסתמן היפוך מגמה במספר החולים הקשים, שהיה יחסית יציב לאורך דצמבר. בשבוע של 19.12–25.12 נוספו 61 חולים קשים חדשים, בממוצע 8.7 ליום — לעומת ממוצע של 4.67 ב־18 הימים שלפני כן. מנגד, חלה עדיין ירידה במספר הנפטרים היומי, אך למרבה הצער, זו עלולה בהחלט להיות זמנית.

כבר עכשיו התחלואה בשפעת גורמת לתפוסה של מעל 100% בבתי חולים רבים, כשנכון לסוף דצמבר דווחו 1,849 מאושפזים ומאושפזות, מתוכם 605 ילדים ו־124 יולדות ונשים הרות. מחקרים מניחים, בהסתמך על קצב ההדבקה של האומיקרון, שאם שיעור התחלואה הקשה מהזן לא יפחת ב־90% או יותר ביחס לדלתא, הוא עלול לגרום לאשפוזים בממדים גדולים יותר מאשר בגל הקודם בסוף הקיץ (כפי שכבר קורה באנגליה). נזכיר שהתחזיות הפסימיות ביותר של משרד הבריאות לגבי מספרי החולים בתחילת התפרצות הדלתא התגלו לבסוף כאופטימיות מדי.

בבתי החולים ובמד״א כבר קוראים לצעדי חירום להקלה על העומס ולמניעת קריסה נוכח סירוב האוצר והממשלה להעביר תקציבים למיטות אשפוז ומכונות אקמו.

תמרורי האזהרה לקראת המשך הגל החמישי בישראל מבהירים שנחוצה השקעת חירום שתאפשר טיפול מיטבי בתחלואה, אך נחוצים גם צעדים לצמצום תחלואה.

ממשלת ההון מכריזה: תסתדרו לבד

הממשלה הקפיטליסטית עסוקה בעיקר בזריקת אחריות על הציבור. "הפעם בגלל הטבע המדבק מאוד של הווריאנט הזה, ההגנה הקולקטיבית שהמדינה נותנת לא מספיקה. כל אחד, כל אזרח חייב לדאוג לעצמו ולמשפחתו ולילדיו", כך סיכם ראש הממשלה בנט, את ההתנערות הפושעת של ממשלתו מאחריות.

מאז תחילת המגפה, ההגנה שהמדינה "נותנת" לא רק שלא מספיקה, היא מחוררת לגמרי! ומי נפגעים מכך הכי הרבה? השכבות במצב הכלכלי הקשה ביותר וקהילות מודרות ומדוכאות. דוח העוני האלטרנטיבי של עמותת 'לתת' מצא ש־39% מנתמכי עמותות הסיוע נדבקו בקורונה לעומת 12% בציבור הכללי.

אותו היגיון קפיטליסטי — כל משק בית דואג לעצמו ללא רשתות הגנה חברתיות — עומד מאחורי קריאתו של שר האוצר ליברמן למורי הדרך "למצוא מקצוע אחר". רק לאחר מחאה והפגנות "מצא" ליברמן כסף לפיצויים לענף התיירות, אך רובו הולך לתאגידים הגדולים בתחום ולא לעובדים עצמם.

"קצת לחץ מבעלי קניונים, ונשברים. אנחנו צריכים להיות מנהיגים ולא להתרגש מטלפון של איזה מיליארדר", לגלג באופן צבוע בנט על חברי ממשלתו שלא תמכו ביוזמתו להתנות כניסה לקניונים בתו ירוק. בקיץ, בתחילת גל התחלואה הקודם ובשיא התנועה והצפיפות בקניונים, היה זה בנט שהתנגד להגבלות על קניונים, שעה שממשלתו הטילה חובת תו ירוק על מוזיאונים ובריכות ציבוריות באוויר הפתוח. כמובן שגם ראש הממשלה הקפיטליסטית לא מתיימר אפילו להטיל מס חירום על המיליארדרים לתקצוב הבריאות, הרווחה והחינוך ולפיצוי עובדות ועובדים שנפגעו במשבר.

ההיגיון המנחה את החלטות הממשלה הוא היגיון קפיטליסטי של הבטחת רווחיות העסקים הגדולים, על פני הגנה על הבריאות והפרנסה של שאר הציבור. הדבר נכון גם לגבי הביטול למעשה של חובת הבידוד על מחוסנים גם במקרה של חשיפה לאומיקרון — חובה שלפי בנט אינה תקפה לגבי הגעה למקומות העבודה או לבתי הספר, אך מומלץ שלא להגיע למקומות הומי אדם… אלא אם כן העבודה שלך היא במקום הומה אדם (ראו מסגרת).

העובדה שלא כל ההגבלות וההנחיות שהממשלה מאמצת נובעות משיקולים רפואיים ואפידמיולוגיים שקופה, כשבמקביל ממשיכים להתפרסם מקרים בהם פוליטיקאים או בני משפחותיהם הפרו הנחיות או המלצות, טסו לחו״ל או ערכו מסיבות. כל זה גורם לחוסר אמון ציבורי גובר ומוצדק בממשלה. אך אותו חוסר אמון כבר מתורגם בקרב חלקים בציבור להיענות מופחתת לצעדים נחוצים כמו התחסנות, שמירת ריחוק ואף עטיית מסיכות. זוהי מגמה שעלולה להתחזק בהמשך, גם ככל שהשחיקה והתשישות ממאבק ארוך וקשה תגבר — והאחריות לכך מוטלת על הממשלה והמערכת.

פערי ההתחסנות רק מתרחבים

שיעורי ההתחסנות בישראל נמוכים יחסית למדינות קפיטליסטיות מערביות, כולל פער בחיסוני הדחף, שישראל החלה בהן לפני מדינות אחרות. את הסיבות המרכזיות תיארנו בפרסומים קודמים — והן עדיין קיימות. מה שהיה נכון לממשלה הקפיטליסטית של נתניהו נכון גם לממשלת "השינוי" הקפיטליסטית של בנט ומרצ — הפער נוצר על בסיס של אפליה, הזנחה ועוני.

לפי מחקר חדש שערך מרכז טאוב: "ישנם פערים ניכרים בהתחסנות, ונמצא כי רמת ההתחסנות נמוכה יחסית בקרב העניים ביותר בכל שכבת גיל". כך, בקרב בני 60 ומעלה, רק כ־40% מהתושבים בישובים העניים ביותר (אשכול חברתי־כלכלי 1) התחסנו בחיסון שלישי, לעומת כ־90% ביישובים מאשכול 7 ומעלה.

הדבר קשור גם למחסור בעמדות חיסון בפריפריה בכלל, ביישובים ערביים בפרט, ובמיוחד ביישובים הבדואיים הבלתי מוכרים בנגב. האוכלוסיות בהן שיעור ההתחסנות הוא הנמוך ביותר סובלות מהדרה ואפליה: האוכלוסייה הערבית־פלסטינית, האוכלוסייה החרדית והאוכלוסייה של יוצאי אתיופיה.

צעדים מרכזיים שנוקטת הממשלה לעידוד התחסנות הם בלתי־אפקטיביים ומשיגים את התוצאה ההפוכה. ניסיון הממשלה לקדם חקיקה שתאפשר לפטר בלתי־מחוסנים, תוך שלילת פיצויי פיטורין וקבלת דמי אבטלה, הייתה איום בהתקפה גרוטסקית וחסרת תקדים על זכויות העובדות והעובדים. לא רק שזה לא עודד התחסנות — זו הייתה זריקת מרץ לסרבני החיסונים האידיאולוגיים שמנסים לעטוף את ההתנגדות הריאקציונית שלהם לחיסון בשיח זכויות.

אך אי־אפשר להאשים את סרבני החיסונים בשיעורי ההתחסנות הנמוכים בארץ. מי מתחמקים מלהיענות לדרישות תקציביות שיגדילו את הנגישות לחיסונים בפריפריה? הממשלה. מי מונעים מסיבות לאומניות וגזעניות חיסונים חיוניים מפלסטינים, וגם ניסו למנוע אותם ממבקשי מקלט וממהגרי עבודה? הממשלה. מי מסרבים לשחרר את החיסיון מההסכמים המסחריים עם חברות התרופות? הממשלה.

הטפות המוסר, וההסתה נגד מי שטרם התחסנו, במסיבות עיתונאים נפוחות בטלוויזיה מצד בנט והורוביץ לא יעזרו. מה שנחוץ זה קמפיין הסברה בהובלת הצוותים הרפואיים שייתן מקום ומענה לספקנות בריאה של עובדות ועובדים, כולל באסיפות דמוקרטיות ופתוחות לשאלות ולדיון. הדבר הופך להיות אף לדחוף וחשוב יותר עם תחילת הדיון סביב מנת חיסון רביעית. גם חיסון ילדים מעלה שאלות וחששות בקרב הורים, שדורשות מרחב דיון דמוקרטי ותקשורת ישירה מול צוותים רפואיים.

אין מתווה בטוח להפעלת מערכת החינוך

כרגע חלק מרכזי מההדבקה הוא בקרב ילדים. צמצום ההדבקה במערכת החינוך באמצעות התחסנות והימנעות מצפיפות יוכל למנוע את המשך ההדבקה בתוך המשפחה לדורות מבוגרים יותר. בנוסף, בארה״ב מדווחת עלייה משמעותית באשפוזי ילדים שגם הם בסיכון, אומנם מופחת, לפתח תחלואה קשה או תסמונות וסיבוכים לאחר ההחלמה (לונג קוביד).

אולם מתווה החינוך שאושר בממשלה ובוועדת החינוך בכנסת לא יסייע במניעת ההדבקה. לפי המתווה, ברשויות מקומיות המוגדרות כ"אדומות", כיתות בהן לומדים פחות מ־70% מחוסנים.ות יועברו ללמידה מרחוק או "צמצום מגעים" עבור שכבות א'-ו'. 'הנהגת ההורים הארצית' צודקת בקביעתה שבפועל "צמצום מגעים שלא מוצמד אליו תקצוב ייעודי — פירושו שליחת הילדים לזום".

כפי שכבר כתבנו כשמתווה זה אומץ עבור שכבות ח' ומעלה, המתווה "יכול בהחלט להתפרש כהמשך ישיר של האפליה שציבורים עניים וקהילות מודרות בישראל סובלים ממנה בנגישות לשירותי בריאות וחינוך. במקום לעודד התחסנות, מתווה כזה עלול לחזק ניכור וחששות".

המתווה זורק את האחריות דווקא על משפחות. ראשית, למשפחות עובדות שלא סוגרות את החודש, קשה יותר לקחת יום חופש לחסן את הילדים. קופות החולים שהיו תשתית יעילה למבצע החיסונים בתחילתו, אינן ערוכות לחיסון המוני ומהיר של ילדים, לאחר שלא נערכו עם מספיק תורים אחה״צ ובערב, ולא סופקו להן מספיק חיסונים. החיסון בבתי הספר מתעכב בעיקר בגלל מדיניות ההפרטות והייבוש התקציבי — שנמשכת גם תחת "ממשלת השינוי". מלבד מחסור חמור באחיות (הפוגם גם בהתחסנות נגד שפעת), משרד החינוך תחת שאשא־ביטון לא נערך להנגשת מידע מדעי רלוונטי לצוותי ההוראה, להורים ולתלמידים.

ארגון הנהגת ההורים התנגד ובצדק למתווה החינוך של הממשלה, ואף הציע אלטרנטיבה: "תו ירוק אחיד לכלל הציבור — למורים, לעובדי המגזר הציבורי והמשק הפרטי, ובוודאי לתלמידים ולסטודנטים באוניברסיטה. כלומר, כדי להגיע לרמת של 70% התחסנות ניתן יהיה להשלים זאת על ידי בדיקת אנטיגן פעמיים בשבוע, או PCR. בנוסף, לא יעלה על הדעת שאנשים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יאלצו לשלם על בדיקות, במקום לצמצם פערים".

במשרד הבריאות הגיבו שהם "לא פוסלים" את הרעיון, אך לטענתם "יש בעיות תפעוליות". כלומר, אחרי כמעט שנתיים של מגפה, אין מערך בדיקות מתפקד בבתי הספר. זוהי תוצאה ישירה של הפרטת מערך אחיות בתי הספר, הפרטת מערך בדיקות ה־PCR (שלא ניתן יותר בחינם) ושל ההפרטה והייבוש התקציבי של הבריאות והחינוך בכלל.

לסיכום: אין מי שיבדקו, אין מי שיחסנו, אין מי שיפצו הורים על אובדן ימי עבודה. להבדיל מגלי התחלואה הקודמים, קולם בנושא של ארגוני המורות הפעם טרם נשמע, וחבל שכך. מה שנחוץ כעת הוא מאבק לתקציבי חירום עבור מערכת החינוך, כולל לצוותי רפואה שיבצעו בדיקות סדירות וחיסונים במוסדות הלימודים ובקהילה בקצב גבוה פי כמה וכמה מהפארסה הנוכחית (תוכניות "כיתה ירוקה" ו"מגן חינוך").

בהתחשב באופי המדבק של הווריאנט החדש, יהיו גם בתי ספר בהם יעלה הצורך להגן מפני התפרצות באמצעות הקטנת כיתות, צמצום מגעים בין כיתות וצמצום פעילות פרונטלית. לצוותים החינוכיים צריכה להיות הזכות להחליט — בשיתוף עם ההורים, התלמידות והתלמידים –על מתווה להמשך הלמידה, כולל אפשרות ללימודים בשטחים פתוחים או מרחוק בהתאם לצורך.

אסור לשכוח איך צוותי הוראה בארץ ובעולם מנעו מממשלות פתיחה בלתי מבוקרת ולא בטוחה של מערכות החינוך, איך צוותי הרפואה נאבקו לשמור על תוספת התקנים לטיפול בקורונה שהממשלה רצתה לבטל, ואיך עובדות סוציאליות התעקשו מול הממשלה להמשיך להפעיל את מערכות הרווחה בזמן סגר.

דוגמאות אלו לפעולה העצמאית של קבוצות עובדים ועובדות עומדות בניגוד לרוח הנושבת מראשי ההסתדרות. יו״ר ההסתדרות ארנון בר־דוד מספק אפס הגנה ואפס הנהגה. העבודה המאורגנת צריכה לאמץ עמדה נאבקת ועצמאית במקומות העבודה ומחוצה להם ולדרוש פיצוי כלכלי, שיפור תנאי העבודה והבטיחות, וספציפית הגנה מהידבקות במקום העבודה — כולל הגברת הנגישות להתחסנות, ומציאת פתרונות לעובדים שאינם יכולים או מתנגדים לחיסון.