בלי פתרון לסכנת ההדבקה, בלי מענה לצרכים החינוכיים
ממשלת ה"שינוי" הגישה תקציב חונק ועוד שורה של גזירות
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
לקראת סגר רביעי?
השקעת חירום בבריאות, בחינוך ובתשתיות עכשיו
מדיניות ממשלת בנט המסתמכת רק על הצלחת החיסון השלישי והטפת מוסר צבועה לאלה שטרם התחסנו עלולה לדרדר את מערכת הבריאות לסף ספיקה ולהוביל באופן שערורייתי לסגר רביעי ולמחיר הכרוך בו
434

לתקופה קצרה נוצרה האשליה שמבצע החיסונים הצליח להביא לסיומה של מגפת הקורונה בישראל. בסוף חודש מאי בוטלו המגבלות המרכזיות כולל חובת המסכות, התו הירוק והתו הסגול. לאחר כשלושה שבועות החלה התפרצות של וריאנט הדלתא שהעלתה את מספרי המאומתים היומיים מעשרות ליום לכמה מאות ביום במהלך חודש יוני, ולאלפים ביום החל מאמצע חודש יולי — קצב ההדבקה חזר חמישה חודשים אחורה לחודש מרץ — והמגמה של האצת הקצב עלולה להמשיך.

רוב מבין המאומתים, בשבועות האחרונים, חוסנו בשתי מנות. בין אם מדובר בעמידות יחסית של וריאנט הדלתא, או בדעיכה טבעית של החסינות שמצריכה מנת חיסון שלישית — התוצאה דומה. מהנתונים שהועברו לידי ynet ממשרד הבריאות, בתחילת אוגוסט, עולה כי בבני 16 שנים ומעלה, יעילות החיסון עומדת על 43.4% במניעת הדבקה וב־41.5% במניעת מחלה עם סימפטומים. יש להדגיש כי החיסון עדיין מגן בשיעור של 89.2% מפני אשפוז וב־92.3% מפני תחלואה קשה.

יחד עם זאת, השבוע הראשון של אוגוסט הבהיר שגם התחלואה הקשה מזנקת על אף רמת ההתחסנות הגבוהה. מספר החולים הקשים עלה מ־153 ב־29 ביולי ל־324 כעבור 10 ימים— עלייה של למעלה מ־100%. רוב החולים הקשים מעל גיל 60 מחוסנים בשתי מנות — הם מהווים כ־58% מכלל המאושפזים הקשים נכון ל־7.8. מספר המונשמים קפץ לפי שלוש ביחס לתחילת יולי. 32 בני אדם נפטרו מקורונה בשבוע הראשון של אוגוסט, וזאת לעומת 51 בכל חודש יולי, ו־8 בכל חודש יוני. ההתפרצות מאיימת להתפשט גם לשטחים הכבושים — שם 90% מהאוכלוסיה לא מחוסנים כלל, מתכון מסוכן להתפתחות של וריאנטים נוספים.

הקצב הנוכחי של הגידול בתחלואה בישראל, שעלול בתסריט מסוים להגיע לאלף מאושפזים עם מחלה קשה, בעוד 3–4 שבועות, מעורר חששות בבתי החולים: "ב־800 חולים הפגיעה מחריפה, וב־1,200 יש בפירוש ירידה באיכות הטיפול לנוכח מחסור קשה במיטות טיפול נמרץ, באחיות וברופאים", מסביר דרור מבורך, מנהל מחלקת הקורונה בהדסה עין כרם.

כבר עתה יש עומס חריג כתוצאה מהעלייה בתחלואה בקורונה וכן במחלות נגיפיות נוספות — וכבר יש מחסור במיטות ובאנשי צוות. קרוב לחמישית מהמחלקות מוסבות או מוקצות לטיפול בקורונה, מה שמצמצם את מספר המיטות הפנויות לחולים האחרים. בארבעה בתי חולים דיווחו השבוע על עומס של מעל 100% במחלקות הפנימיות. במקביל, עולה מספר אנשי הצוות הרפואי שנזקקים לבידוד: ביום חמישי נעדרו מעבודתם מעל ל־650 אנשי צוות מסיבות הקשורות לקורונה.

"התקציב הוא אסון"

ביום רביעי (4.8) איגוד הרפואה הפנימית התריע בפני שר הבריאות הורוביץ על העומס החריג שדורש השקעה תקציבית מיידית. בפנייה כתב יו״ר האיגוד פרופ' אבישי אליס: "התקציב שהעברת הוא אסון מבחינתנו. אנחנו עומדים על כך שיינתן מענה למציאות. המצוקה רבה. העומסים קשים, ואתה שכחת מאיתנו. חגגת תקציב בריאות, אבל שכחת שאשפוז במסדרונות הוא חרפה. תקינת כוח האדם אצלנו במחלקות, שנקבעה בזמן שלטון מפא״י בשנות ה־70, משמעה 'טחינת' הצוותים הרפואיים. טחינה עד דק".

יום לאחר מכן, קיימו מנהלי בתי החולים הממשלתיים פגישה עם ראש הממשלה בנט בה דרשו תוספת תקציבים ותקנים. הם ציינו את המחסור הקשה גם בעובדי ניקיון ומנהל ומשק — בהמשך לזעקה של העובדות והעובדים עצמם בזמן השביתה לפני שלושה שבועות. לעובדים נאמר לחכות עם הדרישה לתוספת כוח אדם עד האישור הסופי של התקציב בנובמבר. גם מול מנהלי בתי החולים בנט לא התחייב לגובה התוספת התקציבית שתועבר והבטיח סיוע של סטודנטים וחיילים במקום תוספת של עובדים.

על פי סקרים, רק מ־37% מהציבור מרוצים מההתמודדות של ממשלה עם המגיפה — צניחה מ־49% רק לפני פחות מחודש. ראש הממשלה בנט מצא על מי להפיל את עיקר האשמה — על הלא־מחוסנים. "סרבני החיסונים מסתובבים עם מקלע ויורים על כולם נגיפי דלתא" הכריז בנט. שרי הממשלה מתנערים מאחריות על הכישלון ומאשימים את הציבור.

שר הבריאות הורוביץ אמר כי "כל אחד צריך לקחת אחריות ולעשות את מה שצריך" האם הממשלה לקחה אחריות ועשתה מה שצריך? במקום להעביר תקציבי חירום למערכת הבריאות, הממשלה מאיימת בסגר שיהיה לטענתם תוצאה של רמת התחסנות לא מספקת, וזאת כדי להסיט את התסכול בציבור לעבר הלא־מתחסנים. רק לפני שבוע תקף בנט את מדיניות הסגרים וההגבלות של הממשלה הקודמת והבטיח שאצלו לא יהיה סגר — ועכשיו נאמר בממשלה שאין מנוס מסגר! אם לבסוף יהיה סגר, יהיה זה כישלון של הממשלה — לא של הציבור.

אם שיעורי ההתחסנות הגבוהים בישראל לא מספקים לטענתם — למה הסתכנו ומיהרו להסיר את המגבלות? האם הם העבירו את התקציבים הנחוצים למערכת הבריאות לאחר שנחשף שהמערכת הוזנחה ולא היתה מוכנה להתמודדות עם התפרצות של מגיפה? הם חשבו שיש היערכות טובה למניעת חדירה מחו״ל של וריאנטים עמידים יותר לחיסון כמו וריאנט דלתא? הם כבר פתרו את הבעיות וההדבקות במערכת החינוך בה שיעורי ההתחסנות נמוכים ביותר? ואם ההתחסנות היא הבעייה המרכזית — מדוע לא מגדילים את מספר תחנות החיסון שמשרתות את הציבור הערבי־פלסטיני, בעיקר את הכפרים הבלתי מוכרים בנגב?

נתניהו בזמנו כראש ממשלה טען שאפילו 4.5 מליון מחוסנות ומחוסנים יספיקו כדי לפתוח את הכלכלה. הוא טעה. גם 5 מיליון וחצי — מעל ל־85% מהאוכלוסייה מעל גיל 30 בישראל — לא הספיקו כדי לתקן מדיניות כושלת שאחראית ליותר מ־6,500 הרוגים ולשיאים עולמיים בשיעורי ההדבקה. ממשלת "השינוי" אימצה את המדיניות הכושלת של נתניהו כראש ממשלה הרואה בחיסונים פתרון קסם הפוטר את הממשלה מהצורך להשקיע תקציבים נוספים בבריאות הציבור.

סביר שמנת החיסון השלישית תועיל בהתמודדות המערכת עם התחלואה (עדיין אין מספיק נתונים על כך), אך זה ממש לא מספיק. מנה נוספת של חיסון היא לא תחליף להשקעת חירום מיידית בשיפור ושדרוג תשתיות וכוח אדם במערכות הבריאות, החינוך והרווחה. התקציב המצמצם שהממשלה הקפיטליסטית אישרה עומד בסתירה להשקעה זו.

איך (לא) לנצח מגיפה?

ההפצה הבלתי־שוויונית של החיסון בעולם הניאו־קולניאלי, כולל בשטחים הפלסטינים הכבושים, היא מתכון ליצירת וריאנטים חדשים. משה בר סימנטוב אמר בראיון לדה מרקר: "תיאורטית, אם כל העולם היה מתחסן תוך חודש, לא היתה היום קורונה. וריאנטים מתפתחים כי יש אוכלוסיות שהנגיף יכול להשתולל בהן. ככל שרמת החסינות גבוהה יותר, הסיכוי שההתפרצות האחרונה היתה מתרחשת — נמוך יותר". למה התסריט של חיסול הקורונה נשאר תיאורטי? בגלל מערכת ייצור והפצת תרופות המבוססת על אינטרס הרווח הפרטי של תאגידי התרופות.

שיקולי רווח אפשרו גם את חדירת וריאנט דלתא "ההודי" לישראל דרך נתב״ג. הממשלה נמנעה ממגבלות, בהתאם לאינטרסים של תעשיית התיירות וחברות התעופה והפילה את האחריות על הביצוע והתשלום על הבדיקות ביציאה ובכניסה על הציבור.

הוריאנט מופץ בישראל למרות הסולידריות וההיענות המרשימה של הציבור הישראלי להתחסן ולמרות היכולות הגבוהות של הרפואה הציבורית הקהילתית לחסן — אמנם בעיקר ביישובים בעלי רוב יהודי. בקרב אוכלוסייה הערבית־פלסטינית בישראל פועלות 48 תחנות חיסון בלבד שנועדו לשרת מעל מיליון תושבות ותושבים. במקביל הממשלה מונעת חיסונים ממיליוני תושבים בגדה המערבי וברצועת עזה, ממניעים לאומניים, על אף שישראל והשטחים הם יחידה אפידמיולוגית אחת. קמפיינים של הפחדה וענישה לא יפתרו פערים בשיעור ההתחסנות של קבוצות מופלות. כל הנאומים של בנט והטפות המוסר על ההתחסנות לא הובילו לשיפור במצב התחלואה.

חשוב להדגיש שהחיסון כשלעצמו הוא הישג מדעי ואנושי חשוב, שעוזר לרסן הידבקות ועוד יותר את התחלואה קשה. אבל לא רק ההתחסנות היא גורם משמעותי, גם הגיל והקיום של מחלות רקע אחרות משפיעים על הסיכוי להידבק ועל הסיכוי לפתח תחלואה קשה. למעשה, לפי נתוני האישפוז בארץ, מבוגרים מעל גיל 70 בעלי מחלות רקע שנדבקו בקורונה עדיין נמצאים בסיכון גבוה של 11% לפתח תחלואה קשה גם אם הם חוסנו (לעומת 20% אם לא חוסנו). כמחצית מהמונשמים מעל גיל 60 היום חוסנו באופן מלא (בעוד שיעור המחוסנים בקבוצת גיל זו הוא כ־90%).

שיעור ההתחסנות הגבוה נותן הגנה קולקטיבית טובה על מי שנמצא בסיכון, אבל לא הגנה מספיקה. גם אמצעי ההגנה האחרים כמו מסכות, ריחוק חברתי, בדיקות מקיפות ובידודים מהירים לקטיעת שרשראות הדבקה — תלויים בעקרון ההתמודדות המשותפת. הממשלה הקודמת עשתה ההפך ומיהרה לבטל את כל ההגבלות, בהסתמך על שיעור ההתחסנות הגבוה. הממשלה הנוכחית לא החזירה את המגבלות גם כשכבר כשבועיים לאחר הסרת כל המגבלות התחילו התפרצויות נקודתיות בשל חוזרים מחו״ל שגרמו להפצה של הנגיף בעיקר דרך מערכת החינוך.

לבעלי ההון ולמפלגות הממסד היה חשוב לחזור לייצר רווחים, לצבור יוקרה ברמה הבינלאומית ופופולריות ברמה המקומית, גם אם אלה יבואו תוך סיכון בריאות העובדות והעובדים וכלל הציבור.

לעובדי המלונות, שדות התעופה, חברות התעופה, אולמות האירועים, המסעדות, רשתות השיווק, חדרי הכושר, כמו גם לצוותי ההוראה במערכת החינוך יש זכות לסביבת עבודה בטוחה ובריאה — אך הם מוחזקים כבני ערובה בידי הבוסים שמפעילים לחץ כבד על הממשלה למנוע מגבלות, כפי שהחלישו ועיכבו דרישות לבידוד על חוזרים מחו״ל. במקום מדיניות שנקבעת תחת לחץ מצד בעלי עסקים שיש להם דלת פתוחה למקבלי ההחלטות בממשלה, אותם עובדות ועובדים — שהם בעלי הידע, הניסיון והקשר הבלתי אמצעי עם הציבור שזקוק לשירותיהם — יוכלו לקדם מדיניות של מגבלות מספיקות ונחוצות המגינה עליהם ועל לקוחותיהם.

במקביל, צריך להיאבק שמחיר הבידודים ובדיקות הקורונה לא יפול על ציבור העובדים כפי שהוא נופל עכשיו. ההסתדרות צריכה לדרוש תשלום מלא על כל ימי הבידוד ובמקרה הצורך גם דיור חלופי בתנאים נאותים ואספקת מזון. הבדיקות המהירות לקורונה צריכות להיות בחינם. יש להתנגד להפרטת מערך הבדיקות ולהפיכת בדיקות בתשלום לעונש לאלה שלא התחסנו — שהם לרוב מהשכבות העניות יותר בחברה.

להיאבק בממשלה, לנצח את המגיפה

מדיניות הממשלה המסתמכת רק על הצלחת החיסון השלישי והטפת מוסר צבועה לאלה שטרם התחסנו עלולה לדרדר את מערכת הבריאות לסף ספיקה ולהוביל באופן שערורייתי לסגר רביעי ולמחיר הכרוך בו. המדיניות הנוכחית גם לא תפתור את בעיות השורש שמונעות מהמערכת הציבורית להתמודד עם הקורונה או כל מגיפה אחרת.

נחוץ להיאבק למען מדיניות הפוכה שמבוססת על השקעת החירום התקציבית הנחוצה ועל פיקוח דמוקרטי מצד נציגי הצוותים הרפואיים וארגוני העובדות העובדים על החלטות משרד הבריאות והממשלה ועל מאבק של העובדים/ות להבטחת תנאים הולמים בכל מקום עבודה.

יש להיאבק למען תוספת מיידית של כוח האדם הנחוץ בבתי החולים — לא ייתכן שיש מחסור כוח אדם כולל בתפקידים שלא דורשים הכשרה מקצועית ארוכה במקביל לאבטלה שלא מצטמצמת. צריך גם לתמרץ כספית עובדים ועובדות עם הכשרה מקצועית בתחומי הרפואה והרווחה להתגייס לחיזוק הצוותים הפועלים כעת, עם אפשרות למישרה לטווח ארוך. כל בתי החולים הפרטיים צריכים לעבור לבעלות ציבורית כדי לרתום את מלוא המשאבים לטובת מתן מענה להתמודדות עם המגפה.

בנוסף, צריך להשקיע בצמצום הפער החיסוני על ידי הנגשה של עמדות חיסון בקהילה כולל בכפרים הבלתי־מוכרים, במקומות העבודה ובמערכת החינוך. לפעול לחיזוק מערך הבדיקות וקיצור התורים — בדיקות מהירות צריכות להיות חינם. התחסנות ובדיקות יסייעו לאכיפה של ריחוק חברתי במידה הנחוצה שתיקבע ותנוהל על ידי ועדים נבחרים של העובדות והעובדים עצמם. הם אלה שיוכלו להחליט על צמצום עבודה במקומות לא חיוניים, על מעבר לעבודה מהבית ללא פגיעה בשכר וכולל תשלום על ההוצאות הנלוות.

יש להיאבק לעמן תוספת חירום של נהגים וקווים שתצמצם את הצפיפות במערכת התחבורה הציבורית ולמען תוספת מורות וצוותי חינוך, יועצות חינוכיות ופסיכולוגיות והשקעת חירום בשדרוג תשתיות בבתי הספר כצעד בדרך להקטנת כיתות.

את המאבק ליציאה מהמשבר צריכה להוביל העבודה המאורגנת. ההסתדרות, הסתדרות וארגון המורים ושאר ארגוני העובדות והעובדים, כמו גם התאחדות ואגודות הסטודנטיות והסטודנטים, צריכים לדרוש מהמעבידים ומהמדינה להשקיע משאבים ומדיניות ששמה את הבריאות של כולנו לפני הרווחים של מעטים.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.