שלושה נערים — מוחמד שרף בן 18, מוחמד חסן אבו גנאם בן 19, מוחמד לאפי בן 18 — נורו למוות ביום שישי באירועי מחאה באזור ירושלים. שעות ספורות לאחר מכן, שלושה בני משפחה אחת — יוסף צבי סלומון בן 70, וילדיו חיה בת ה־46 ואלעד בן ה־36 — נדקרו למוות בביתם בהתנחלות חלמיש. צעיר פלסטיני, יוסף עבאס כאשור בן 23, נורה למוות בשבת בערב בעיירה אלעיזריה שממזרח לירושלים. לפי הסהר האדום, כאלף פלסטינים נפגעו בפעולות מחאה שהתקיימו בעשרת הימים שבין הצבת גלאי המתכות ועד להסרתם. מפלס החרדה והפחד הביטחוני בקרב פלסטינים וישראלים זינק דרמטית... ואלה הן רק חלק מהתוצאות המזוויעות של מדיניות ממשלת נתניהו, וספציפית של ההתעקשות על הצבתם גלאי המתכות תוך התעלמות יהירה מהמחאה שהתפתחה בשטח.

ערב התפילות ההמוניות שתוכננו ליום שישי (21.7), ראש הממשלה ושרי הקבינט, החליטו במודע להסלים את העימות שיזמו סביב הר הבית / מתחם המסגדים. על מנת להתנער מכל אחריות לתוצאות, הם בחרו לנסח את החלטת הממשלה בצורה מעורפלת, שכביכול מסמיכה את המשטרה לפעול על פי שיקוליה. כחלון ברח לפני סיום הישיבה מבלי להצביע בעד או נגד. השר לביטחון פנים, ארדן הספיק להתראיין לחדשות ערוץ 2 כמה שעות קודם כדי להבהיר, כי הוא לא אחראי ל"אש שאולי תשרור מחר", כדבריו.

כפי שהסברנו בפירוט בתחילת השבוע, הצבת גלאי מתכות, שהוצגה לציבור הישראלי כצעד מתבקש בעקבות ההרג הטרגי של השוטרים בשבוע שעבר, הייתה צעד פוליטי, שנועד "להפגין ריבונות" ולהדק שליטה בירושלים המזרחית הכבושה. למעשה מדובר במחסום צבאי חדש, מאויש בשוטרי מג״ב, שלא יתרום דבר לביטחון של תושבי ירושלים, ורק יפגע בחופש התנועה וחופש הפולחן של התושבים הפלסטינים. עכשיו, גם במשטרה מודים כי "הצבת גלאי המתכות הפכו לסמל ושמדובר בוויכוח על טריטוריה ובדיון מי ה׳בעלים׳ של השטח".

הסירוב הקולקטיבי של תושבי מז׳ ירושלים הפלסטינים להיכנס למתחם המסגדים דרך גלאי המתכות החדשים הצית ויכוח במעמד השליט ובממשלה. "ככל שהחריף המשבר", כתב הפרשן הצבאי של עיתון הארץ, "כך השתכנעו ראשי זרועות הביטחון הישראליות שהעימות עם הפלסטינים בסוגיית השערים מיותר וסכנתו גדולה".

צה״ל והשב״כ, האחראים על התחזוקה השוטפת של משטר הכיבוש ומפעל ההתנחלויות, חששו מההשלכות. אך, בממשלה ובמשטרה רצו לדבוק בהחלטה המקורית בשביל לא להצטייר, כמי שהתקפלו בפני המחאה הירושלמית שלבשה מאפיינים של מרי אזרחי מאורגן, מרשים וראוי לכל תמיכה. היוקרה של הממשלה ושל העומד בראשה, וגם של מפכ״ל המשטרה, שהבטיח "להכיל" את האירועים, שיחקה כאן תפקיד מכריע.

בנוסף פרשיות השחיתות השונות, בהן נקשר שמו של נתניהו ושל מקורביו, והירידה האפשרית בתמיכת ציבורית עם חשיפתן, רק מחזקות את התלות שלו בימין המתנחלי. כתוצאה, גם השאיפות המשיחיות של "תנועת המקדש" הפנאטית, מקבלות ביטוי סביב שולחן הממשלה.

לא רק, שהקבינט החליט לא להסיר את גלאי המתכות, הוא גם הורה למשטרה למנוע בכוח את התפילות ההמוניות שתוכננו לשישי בצהריים מחוץ למתחם המסגדים. המשטרה הציבה מחסומים בשערי העיר העתיקה אשר מנעו את כניסתם של גברים מתחת לגיל 50. חסימות מאולתרות הוצבו בכל הכניסות לעיר, כולל בכביש 1 ובכביש 6, במטרה למנוע מאזרחים ערבים־פלסטינים להשתתף בתפילות. חנויות ועסקים פלסטינים במזרח העיר נסגרו, ואלפי שוטרים הוזרמו לעיר.

מחאה ודיכוי

ההזנחה והצפיפות בשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים, הופכות את מתחם המסגדים למרחב עירוני ייחודי עבור התושבים הפלסטינים. ברור שהצבת 8 מחסומים חדשים, בכל אחת מהכניסות למתחם, מייצרת כעס ותסכול. מבלי להתעלם מההיבט הדתי של העימות, חשוב להדגיש, כי השינוי בהסדרי האבטחה והכניסה למתחם המסגדים הם טריגר לזעם הרבה יותר עמוק, שהתפרץ כעת על רקע חנק הקהילות הפלסטיניות במזרח ירושלים על ידי הכיבוש, על רקע העוני הכבד, הריסות הבתים השיטתיות והאלימות הכהניסטית שמשתוללת במערב העיר.

אלפי פלסטינים, נשים וגברים, מוסלמים, חילונים ונוצרים, השתתפו בהפגנות ובתפילות המחאה ברחובות העיר העתיקה ובשכונות הפלסטיניות במזרח ירושלים. הפעם האחרונה, שהתארגנו אירועי מחאה בסדר גודל כזה, הייתה לאחר הרצח המחריד של הילד מוחמד אבו חדיר בקיץ 2014.

המחאה דוכאה באמצעות גז מדמיע, סילוני מים, פרשים, כלבי תקיפה, כדורי גומי ואש חיה. "נראה שההנחיה לשוטרים הייתה לפזר בכוח את המתפללים אפילו ללא פרובוקציה מצדם", הסביר העיתונאי ניר חסון שהיה פיזית בשטח בזמן האירועים.

כ־110 פלסטינים נפצעו בעימותים ובאירועי מחאה ביום שישי בירושלים וכ־350 נוספים ברחבי הגדה, 23 מתוכם מירי אש חיה. כאמור, בשכונות א־טור, אבו דיס וראס אל־עמוד, הדיכוי היה רצחני. לפי חלק מהדיווחים, המפגין בראס אל־עמוד נורה למוות על ידי מאבטח של ההתנחלות במקום או על ידי אחד המתנחלים. בנוסף, כוחות מג״ב פשטו על בית החולים אל־מקאסד במזרח ירושלים, על מנת לעצור חלק מהפצועים, ולתפוס את גופתו של אבו־גנאם, שלבסוף הוברחה החוצה, והובאה לקבורה זריזה תחת ירי של גז ורימוני הלם.

הניסיון לדכא בכוח כל הפגנה או פעולת מחאה, בשילוב עם חיי מצוקה תחת משטר כיבוש, דוחף, חלק קטן, מהצעירים הפלסטינים למעשי ייאוש טרגיים והרסניים, כפי שקרה בהתנחלות חלמיש אמש, עם הרצח האכזרי של בני המשפחה. לצערנו הרב, יש סבירות לעוד פעולות מהסוג הזה, ולעוד צעדי ענישה קולקטיביים מצד ממשלת הפירומנים של נתניהו, ליברמן ובנט.

הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס הצהיר ביום שישי (21.7), כי יקפיא את הקשרים עם ישראל "עד שתבטל את כל הצעדים שנקטה נגד מסגד אל־אקצא". ברקע התקיימה פעילות בערוצים דיפלומטיים, כולל מול הדיקטטורות בירדן, במצרים ובסעודיה, בשביל לתפור פשרה שתאפשר לממשלת נתניהו לסגת באופן חלקי או מלא מהחלטתה על הסדרי האבטחה החדשים במתחם המסגדים. האירועים בשגרירות ישראל בירדן גרמו למשבר דיפלומטי, אך גם האיצו את מאמצי התיווך.

הממשלה עשתה סיבוב פרסה, והחזירה את גלאי המתכות והמצלמות למחסנים. בשלב הזה, עוד לא ברור, האם הוחלט להסיר גם את המחסומים בשערי מתחם המסגדים, כפי שדורשים התושבים, או רק את גלאי המתכות והמצלמות שהוצבו בהם. גם אם כן, כלל לא בטוח שנסיגה זו תעצור את המחאה המרשימה שהתפתחה בשטח.

לעצור את ההסלמה — לסיים את הכיבוש!

הסרת גלאי המתכות לא תחזיר את המצב לכפי שהיה לפני הצבתם. פעולות הממשלה הרחיבו את מעגל הדמים, העלו את מפלס המתיחות בעיר ובאיזור, וקירבו את האסון הבא. מניין קורבנות הסכסוך מתחילת 2017 עלה ביום שישי ל־49 פלסטינים ו־13 ישראלים. הערכת המצב של גורמים במערכת הביטחון, כפי שהושמעה באוזני עמוס הראל מ׳הארץ׳, הייתה מראש כי "אווירת הפריימריז בליכוד עלולה להבעיר מחדש את הסכסוך הישראלי־פלסטיני".

התארגנות למחאה ומאבק משני צדי הקו הירוק נגד ההסלמה, שמובילה ממשלת נתניהו, היא משימה דחופה וקריטית. משמרת המחאה הראשונה שהתארגנת מול בית ראש הממשלה, היא צעד חשוב בכיוון הזה. הפגנות משותפות ליהודים וערבים במערב ירושלים ובערים הגדולות בארץ, חשובות גם בשביל לא להפקיר את הרחובות לימין הקיצוני.

מול ההסתה והדה־הומניזציה הרווחת בתקשורת הישראלית כלפי פעולות המחאה של התושבים במזרח ירושלים, צריך להפגין סולידריות. ומול המדיניות ההרסנית של הממשלה יש להציב אלטרנטיבה פוליטית — שמאל סוציאליסטי של עובדים וצעירים, יהודים וערבים.