"פסקת ההתגברות", או חוק עוקף בג״ץ, היא המשך ישיר לחוק הלאום, שאושר בשבוע שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, ולמדיניות שמקדמת אפליה לאומית, אי־שוויון ורמיסה של זכויות אזרח וחירויות דמוקרטיות.

מדוע החליטה ממשלת ההון של נתניהו לקדם את החוק, הנידון מזה שנים, דווקא עכשיו? לאחר קריסת הסכמי הגירוש עם רואנדה ואוגנדה, הממשלה מעוניינת לקדם כליאה המונית של מבקשי מקלט לתקופה ממושכת כדי לעודד "עזיבה מרצון". אלא שבעבר בג״ץ, שאישר עקרונית את "חוק המסתננים", הגביל את תקופת הכליאה — ועל כך רוצה הממשלה "להתגבר".

שאיפתה של הממשלה לכלוא מבקשי מקלט ללא משפט היא איום מיידי עליהם, אך גם על קבוצות אחרות בחברה. פסקת ההתגברות, על שלל גרסאותיה, נועדה להסיר מגבלות מממשלה שמעוניינת לפגוע בזכויות אדם — ולכן היא סכנה שיש להיאבק נגדה.

גרסת החוק, שאושרה פה־אחד בוועדת השרים לענייני חקיקה השבוע, הוגשה לראשונה כהצעת חוק פרטית של הח״כים מהבית היהודי סלומינסקי וסמוטריץ' — הסמן הימני־קיצוני של הכנסת שמקדם פוליטיקה גזענית, להט״בופובית ומיזוגנית.

ההצעה מבקשת לשנות את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" כדי לאפשר לכנסת לחוקק חוקים שפוגעים בזכויות הבסיסיות המעוגנות בו. רוב של 61 ח״כים יוכל לחוקק חוק מסוג זה לתקופה של 4 שנים, ואם בנוסח שלו צוין כי הוא "גובר" על חוק היסוד, הוא יהיה חסין מפני פסילה של בג״ץ. לאחר מכן ניתן יהיה להוסיף אותו לספר החוקים באופן קבוע. השינוי הזה הופך לחסרת תכלית הגשת עתירות לבג״ץ מצד אזרחים וקבוצות שזכויותיהם הבסיסיות נפגעות כתוצאה מחוקים חדשים.

השר יואב גלנט, נציג סיעת כולנו בוועדת השרים לענייני חקיקה, תמך בנוסח החוק המוצע אך יו״ר כולנו כחלון התנגד פומבית ואף התחייב שסיעת כולנו תצביע נגדו בכנסת. עם זאת, כחלון גם קרא לפעול נגד "ההתערבות חסרת התקדים" של בג״ץ "בהחלטות הכנסת והממשלה".

כבר עכשיו כחלון מוכן לתמוך "בפסקת התגברות נקודתית" שתאפשר לחוקק מחדש את "חוק המסתננים" תוך עקיפת המגבלות שהציב בג״ץ. ייתכן שכחלק מהמשא ומתן מול הליכוד והבית היהודי, הוא יסכים גם על חוק עוקף בג״ץ כללי, אם למשל יעלה מ־61 ל־70 מספר הח״כים הדרוש לחקיקה מחדש של חוק שנפסל בעקבות עתירה לבג״ץ (על בסיס טענה לסתירה ביחס לחוקי יסוד).

כל מפלגות הקואליציה מנסות לשווק את הניסיונות לעקוף את בג״ץ באופן דמגוגי כמאבק למען הדמוקרטיה והתנגדות ל"חונטה" השלטת. התלונות על אליטה קטנה ובלתי נבחרת לא נשמעות מכיוון הממשלה כשבעלי הון מפטרים אלפי עובדים ושודדים את משאבי הטבע או כשהממסד הרבני רומס זכויות נשים ולהט״ב.

מגן הדמוקרטיה?

התפיסה הציבורית של בג״ץ כגוף שמונע פעולות מסוכנות של פוליטיקאים "חסרי אחריות", מסייעת לו להיות הגורם השלטוני שזוכה לאמון הגבוה ביותר אחרי הצבא והנשיא. באופן עקבי, סקרים בקרב הציבורי היהודי מגלים התנגדות לניסיון להגביל את יכולת בג״ץ לפסול חוקים.

עם זאת, צריך להגיד שבג״ץ הוא לא באמת מגן הדמוקרטיה. לאורך השנים בג״ץ אישר והכשיר מדיניות שרמסה ברגל גסה זכויות אדם בסיסיות. כך עשה למשל כשדחה את עתירתם של תושבי אום אל-חיראן נגד הרס כפרם. בג״ץ נמנע מלפסול שורה ארוכה של חוקים שמקדמים אפליה לאומית ודתית, דוגמת חוק ועדות הקבלה, וסירב להגביל צעדים דיקטטוריים או דיקטטוריים־למחצה שמתבססים על תקנות "מצב חירום" מתקופת הכיבוש הבריטי.

בג״ץ פוסל בממוצע מאז שנת 1992 רק 0.72 חוקים בשנה. לשם השוואה, בארה״ב נפסלים בממוצע 2.01 חוקים פדרלים בשנה, בקנדה 1.6 ואילו בגרמניה 8.24 (כולל חקיקת מישנה). בג״ץ בפועל חלש יותר ממערכות מקבילות בעולם, גם אם לכאורה קצב פסילות החוקים הואץ בשנים האחרונות — בעיקר עקב 3 פסילות חוזרות של חוק המסתננים ו־4 חוקים הנוגעים לשירות הצבאי ותנאים אחרים של תלמידי ישיבות.

בג״ץ הוא למעשה המכבסה החוקתית של מדיניות הממשלה הקפיטליסטית. ככזה, הוא גם קובע איזו כביסה מלוכלכת מדי מכדי שמערכת המשפט תוכל לכבס אותה.

המחאה של גורמים מקרב האליטה השלטת ושל האופוזיציה הקפיטליסטית בכנסת נגד הפגיעה בבג״ץ נובעת גם מהחשש לאבד כלי יעיל יחסית לוויסות לחצים חברתיים ופוליטיים. מבחינתם, בג״ץ משמש גם כמעין שסתום ביטחון עבור מערכת שמושתת על ניצול, אפליה ודיכוי, שבו זמנית רוצה להצטייר כדמוקרטית ולשמר יציבות.

בג״ץ מבטל את הצעדים החריגים והיהירים ביותר של השלטון — אך זה נעשה מבלי לשנות את המדיניות הרחבה שלו שמשמרת אי־שוויון חברתי ולאומי קיצוני. כך למשל, בג״ץ אסר על הפרטת בתי הסוהר, אך לא בלם את מדיניות ההפרטה. בג״ץ שינה את תוואי גדר ההפרדה בכפר בלעין, רק לאחר מאבק מתמשך שגבה את חייהם של שניים מתושבי הכפר, ובמקביל הכשיר את הפקעת אדמות התושבים הפלסטינים לאורך שאר תוואי הגדר בגדה. בג״ץ מתח ביקורת על אופן קביעת מדיניות הגז הטבעי, אך התעקש כי העברת משאבי הטבע לידיים פרטיות יכולה להיות סבירה ותקינה.

חשוב להשתמש בכל הכלים המשפטיים הזמינים, לרבות עתירות לבג״ץ, כדי להדוף התקפות מצד הממשלה ולהגביל צעדי דיכוי מצד השלטון נגד מאבקים חברתיים ומיעוטים בחברה. אך חשוב עוד יותר לעשות זאת כחלק מבנייה של מאבק בשטח. בסופו של דבר, מה שיכול לספק הגנה אמיתית מפני ממשלת ההון וההתנחלויות הם מאבקים המוניים, בייחוד אם הם נשענים על הכוח החברתי של העבודה המאורגנת.

פסקת ההתגברות היא עוד ניסיון מצד ממשלת ההון הגזענית של נתניהו לפגוע לא רק בעצמאות היחסית של מערכת המשפט, אלא גם בזכויותיהם הבסיסיות של מבקשי המקלט, של הציבור הפלסטיני, ופוטנציאלית גם של קבוצות אחרות בחברה שהיא תרצה לדכא, כמו למשל עובדים שובתים, סטודנטים, נשים, להט״ב ועוד. לכן ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים וארגונים חברתיים נוספים צריכים לצאת למאבק נגד החוק כחלק מהמאבק נגד סדר היום המסוכן של ממשלת נתניהו ולפעול למען הצבת אלטרנטיבה למדיניות הגזענית והקפיטליסטית שהיא מקדמת.