חלק שני של גילוי־דעת שנידון ואומץ בישיבת הוועד הארצי של תנועת מאבק סוציאליסטי ב־16 ביוני (החלק הראשון כאן).

המערכת הקפיטליסטית ברמה העולמית דוחפת דור חדש להתעורר למאבק נגדה. במספר מדינות, ובפרט בלב המעצמות הקפיטליסטיות, עניין המוני ברעיונות שמאליים רדיקליים מרים ראש — דוגמת התנועות סביב סנדרס, קורבין, פודמוס — שעה שהמוני עובדים וצעירים מחפשים קול פוליטי אפקטיבי נגד גזירות צנע ואי־שוויון, ולמעשה לבנות אלטרנטיבה משלהם לכוחות הפוליטיים של הממסד. המאבק לבניית אלטרנטיבה פוליטית כאן הוא מיסודו חלק מהמאבק הזה ברמה הבינלאומית וברמה האזורית.

ברמה הבינלאומית, המצב הפוליטי נותר מורכב. המאבקים שמתעוררים כיום, בעידן של משבר יסודי במערכת הקפיטליסטית הגלובלית, מתאפיינים עדיין במידה רבה של ערפול ובלבול מבחינה פוליטית. זהו חלק ממחיר כניעתן של מפלגות עובדים לשעבר ושל הנהגות איגודי עובדים בפני מהפכת־הנגד הניאו־ליברלית בעשורים האחרונים.

המסקנות הפוליטיות של דור חדש שנדחף להיאבק מתגבשות ומתחדדות תוך כדי מאבק ועל סמך ניסיון. אך בהיעדר הנהגות פוליטיות מנוסות ומתאימות משמאל, התהליך הזה מורכב וממושך יותר, כפי שהמחישה גם הבגידה ההיסטורית של מפלגת סיריזה ביוון מאז עלייתה לשלטון ב־2015.

בנסיבות הקיימות, תנועות המונים מתעוררות אך לא מצליחות לתרגם את השאיפות לשינוי עמוק לתוכנית פוליטית שתייצג אלטרנטיבה ברורה לשלטון הימין ולשורש הבעיה — המערכת הקפיטליסטית בכללותה — ובאופן בלתי נמנע הן נתקלות במחסומים וחוות גם נסיגה.

נסיגות של תנועות המונים, כפי שהתרחש במזרח התיכון, איפשרו לכוחות ריאקציה להרים ראש ומאפשרות למעמדות השליטים להחזיר לידיהם, בינתיים, את היוזמה והשליטה היחסית בהתפתחויות.

אך המשברים בחברה ממשיכים להתפתח ובמקומות שבהם אין כוחות שמאל בולטים מספיק ושמסוגלים ונחושים להציב חלופה ולהציע תשובות אמיתיות למצוקות בדמות תוכנית שתבטא את האינטרסים של הרוב בחברה מול המעמד השליט, נותר מרחב משמעותי יותר לעליית כוחות ימין פופוליסטיים מסוכנים, דוגמת טראמפ, שרוכבים על המיאוס מהממסד והשאיפות לשינוי.

נגד הזרם

בהשפעת הנסיבות ברמה העולמית והאזורית, ישראל היא אחת מאותן מדינות שבהן השמאל נמצא כרגע בעמדת מיעוט ומגננה מול ממשלת ימין שעשויה להצטייר כבעלת כוח בלתי מוגבל, אם כי המצב טוב יותר בהשוואה לרוסיה, לפולין, לטורקיה ולארצות נוספות. שלטון נתניהו מצליח לתחזק תמיכה בעיקר בעזרת דמגוגיה ביטחונית וליבוי אגרסיבי של לאומנות.

במצב הקיים, על כלל השמאל בישראל מופעלים לחצים מייאשים, שמצליחים לפעמים גם לחנוק את רוח־הלחימה של פעילות ופעילים צעירים, שחוו מספר שנים של מאבק נגד הזרם, והדמורליזציה מתורגמת בתורה לא אחת להתרחקות מסוימת או מלאה מנתיב של מאבק פוליטי מאורגן.

אין נוסחת קסם שתאפשר לגבור על האתגרים הפוליטיים. אולם ניתן לחדד מסקנות לגבי האפשרויות להתגברות על האתגרים במציאות הפוליטית והחברתית שאנחנו מבקשים לשנות בעזרת מאמץ שיטתי לבחון ולנתח את הבעיות, ולהיערך לתקופות חיוביות יותר להזדמנויות שבהכרח עוד יגיעו בהמשך. למאבק לטווח ארוך נחוצה סבלנות, אך נדרשים גם חזון, ותוכנית ופרספקטיבה נכונות.

מול לחצי הריאקציה ייתכן שקל לטעות ולפטור כלא־היו את הגל המהפכני של "האביב הערבי", את תנועת המחאה החברתית ההמונית שטילטלה את ישראל ב־2011, וגם את ההתפתחות של מאבקים עממיים חשובים בשנים האחרונות בשטחי הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים.

אולם ראשית, קיים פוטנציאל ניכר להמשך התפתחות של מאבקים משמעותיים בהיקפם ובעוצמתם של עובדים וצעירים ברחבי האזור ומשני צידי הקו הירוק, כפי שהמחישו המאבקים שהתפתחו בירדן וברצועת עזה, אך גם תנועת המחאה נגד הגירוש בישראל.

שנית, ראוי לחזור ולהזכיר שלמרות הריאקציה בישראל, שמשתקפת גם במגמות סמכותניות, ברדיפה פוליטית ובדריסת זכויות, ובזוועות של תקיפות והרג פלסטינים, התנאים בתוך ישראל בשלב הנוכחי אינם של דיקטטורה מלאה, הפשיזם במובן האמיתי אינו בשלטון, והשמאל אינו מתמודד כעת עם דיכוי רצחני ברחובות. קיים מרחב פעולה פוטנציאלי לא מבוטל.

העלייה המחודשת בתמיכה בממשלת הימין בישראל לא צפויה להיות ארוכת טווח. הגורמים שהובילו להתערערות התמיכה בה מלכתחילה לא הסתלקו, וצפויות גם תזוזות חזרה שמאלה בהלכי הרוח ובמסקנות של שכבות רחבות. מדיניות שלטון הימין מנוגדת לאינטרסים של הרוב המוחלט בציבור הישראלי.

משברים יתפתחו, שכבות שונות יידחפו שוב למאבק — כפי שהדגימו עשרות ההפגנות שאירגנו הורים במחאה על ההזנחה הנפשעת וחוסר הפיקוח במעונות לגיל הרך — וישובו ויפנו גם לשיטות מאבק לוחמניות.

מאבק הנכים הגיע להישג משמעותי גם בזכות הנחישות והתעוזה של מפגינות ומפגינים נכים שחסמו צמתים ולא ויתרו גם כשהתמודדו עם אלימות משטרתית. עובדי הנמלים לא חיכו לשום אישור כדי לשבות בחודש שעבר במשך קרוב לארבעה ימים, על רקע גזירות תהליך ההפרטה. עובדי טבע התבצרו במפעלים וחסמו צמתים. וגם תנועת המחאה נגד השחיתות, שבשיאה הוציאה רבבות לרחובות, עשויה להתעורר מחדש בהמשך, ככל שהחקירות בפרשות השונות יתקדמו.

השכבות הביקורתיות יותר שמעוניינות בנפילת נתניהו, הליכוד ושלטון הימין ישובו וייהפכו לרוב, והזדמנויות חשובות ייפתחו הן עבור תנועת מאבק סוציאליסטי לפעול בשטח, להתערב ולמלא תפקיד בסיוע לאותם המאבקים, והן לטובת בניית כוחות השמאל ברמה הארצית.

הדוגמאות ברמה הבינלאומית של תנועות שמאל פופוליסטיות שהצליחו לזכות לתמיכה המונית צריכות לשמש נקודת התייחסות. אף שהן אינן מייצגות עדיין אלטרנטיבה של ממש לשיטה, הן מייצגות התעוררות היסטורית של שכבות שעוברות רדיקליזציה וזזות שמאלה במסקנותיהן הפוליטיות. מובן שהשאלה הלאומית מעכבת התפתחות דומה כאן. אך גם בחברה הישראלית בהחלט תיתכן בשלב מאוחר יותר התפתחות של תזוזה משמעותית שמאלה של שכבות רחבות, כולל ממעמד העובדים, בחיפוש אחר ביטוי פוליטי בשמאל, גם בהשפעת ההתפתחויות הבינלאומיות.

מחסור בפוליטיקה מעמדית וסוציאליסטית

אל הריק הפוליטי בקרב מעמד העובדים נכנסים שוב כוחות "מתחפשים" תורנים שמבקשים לנצל את תחושות המיאוס, הניכור מהממסד והצמא לפוליטיקה שתייצג את המצוקות והאינטרסים של אנשים מהשורה. הפעם, שותפתו לשעבר של ליברמן, ח״כ אורלי לוי־אבקסיס, מצליחה לגרוף מספר מנדטים בסקרים, בעזרת רטוריקה פופוליסטית עמומה וריקה מתוכן, ובעיקר תדמית "חברתית" כוזבת, והיא תאכזב את תומכיה. אך האתגר הוא לנסות לוודא שאלה ואחרים יוכלו למצוא "בית פוליטי" חלופי בשמאל ברמה הארצית.

להערכתנו, המפתח למאבק לשינויים המכריעים הנחוצים במציאות החברתית הוא הכוח המאורגן של מעמד העובדים והעובדות המודרני, בהחלט גם בחברה הקפיטליסטית הישראלית המשוסעת. לפיד טען לייצוג "מעמד הביניים" הישראלי אחרי מחאת 2011 וייצג למעשה את המעמד של אצולת ההון. דרעי טען לייצוג "השקופים", וחזר לממשלה קפיטליסטית שממשיכה לדרוס עובדים ועניים "שקופים" ישראלים ובוודאי פלסטינים. אך חסרה באמת מפלגה של "האדם העובד" ושל "השקופים", מפלגה גדולה ברמה הארצית שתספק ביטוי פוליטי למאבקים ולאינטרסים האמיתיים של מעמד העובדים ושכבות קרובות.

נחוצה מפלגה רחבה של ציבור העובדים והעובדות, שתהיה מבוססת על מאבקים בשטח, על מעורבות גבוהה של עובדים וצעירים, יהודים וערבים, על התארגנויות עובדים, התארגנויות מאבק של צעירים, של נשים, של להט״ב, של פעילי שלום, סביבה, שכונות, דיור וכו'. מפלגה של כל נפגעי הממסד הקפיטליסטי, של כל מי שנאבקים ונאבקות נגד תחלואי החברה הקפיטליסטית. מפלגה שתקדם סולידריות מעמדית מול סכסכנות על רקע לאומי ועדתי, ושתאבק ליישום של תוכנית סוציאליסטית לשינוי החברה. משימה מרכזית של השמאל הסוציאליסטי היא לעזור לקדם הסברה ויוזמות בכיוון הדרוש, כולל שת״פים אלקטורליים, קואליציות אד־הוק ומסגרות מאבק רחבות.

בעקבות כישלון מועמדים שהציגו עצמם כ"סוציאל־דמוקרטים" בקרבות על ראשות מפלגת העבודה (פרץ) ומרצ (גילאון), ועל רקע מחלוקות עמוקות בשורות חד״ש, התעורר בקרב פעילים ופעילות שמזהים עצמם עם השמאל תהליך חשוב של דיון על הפרספקטיבה והאסטרטגיה לבניית אלטרנטיבה פוליטית משמאל לשלטון הימין הקפיטליסטי. באופן משמעותי בעינינו, גם גורמים מהנהגת ארגון כוח לעובדים שותפים לדיון הזה מתוך רצון לראות התארגנות מפלגתית בשמאל שתתבסס ספציפית על מעמד העובדים.

תנועת מאבק סוציאליסטי שמחה לראות גורמים נוספים שמצטרפים למסקנה עליה אנחנו מתעקשים מזה שנים ביחס למחסור בשמאל סוציאליסטי ובייצוג פוליטי אמיתי של האינטרסים והמאבקים של מעמד העובדים. אנחנו מברכים על קידום ההתדיינות בנושא, משתתפים בה ככל שהדבר תלוי בנו, ונמשיך לנסות לתרום את חלקנו, כפי שעשינו עד כה, לרבות במפגשי דיון שנערכו ביוזמתנו או ביוזמת אחרים. נמשיך גם להציע שיתופי־פעולה מועילים להתקדמות אפשרית, כפי שהצענו בין השאר למק״י ב־2014 לסייע להקמת "חזית סוציאליסטית".

'הרשימה המשותפת'

אך בעקבות העלאת אחוז החסימה באותה השנה, חד״ש, שבשליטת מק״י, פנתה לצערנו תחת זאת לחבירה לפרויקט 'הרשימה המשותפת', התארגנות על בסיס לאומי צר, ולא על בסיס מעמדי או סביב תוכנית שמאלית ברורה. בעוד שהיה ברור מדוע רשימה כזו מסוגלת לעורר אהדה ותקוות בקרב הציבור הערבי־פלסטיני, אנחנו הזהרנו כי "בהתחשב במגבלות הפוליטיות של המפלגות המעורבות, ובמנעד הפוליטי שכולל גם כוחות ימניים ... אפשר להעריך שהפרויקט הזה לא יגשים את הציפיות של רבים מתומכיו" ("בחירות 2015 והשמאל", 3 בפברואר 2015). הסברנו שלא מדובר בצעד קדימה לבניית אלטרנטיבה פוליטית שמאלית מול שלטון הימין הקפיטליסטי והגזעני, וגם לא בצעד אפקטיבי למאבק בדיכוי הלאומי של הפלסטינים, ושהיו בהחלט אפשרויות מעשיות אחרות על הפרק.

הזמן שחלף מאז הקמת הרשימה הוכיח שצדקנו באזהרות לגבי הפרויקט. הרשימה הייתה ונותרה ברית פוליטית בלתי עקרונית בין כוחות שמאליים לבין כוחות ימניים שמרניים מ'התנועה האסלאמית' וגורמים פרו־קפיטליסטיים שונים (על הניגודים בקואליציה העידה שוב רק החודש התנגדותם ההומופובית המוצהרת של ח״כים ריאקציונרים מהרשימה להכרה בנישואים חד־מיניים). הרשימה לא רצתה, לא ניסתה ולא הייתה מסוגלת לפנות על בסיס מעמדי, ועם תוכנית פוליטית שמאלית מובהקת, לשכבות רחבות של עובדים וצעירים משני צידי השסע הלאומי ולגייס כוחות משמעותיים לבניית מאבק רחב נגד שלטון הימין.

למרבה הצער, ובמחיר ממשי לאורך השנים, ההיסטוריה של חד״ש רצופה בחבירה לקואליציות בלתי עקרוניות, במיוחד ברשויות המקומיות ובהסתדרות, כתוצאה מחולשות תיאורטיות, בהשפעת המסורת הסטליניסטית ממנה צמחה מק״י, ומהיעדר פרספקטיבה לניצול מיטבי של העמדות בהן היא מחזיקה לטובת בנייה אפקטיבית של אלטרנטיבה משמאל עבור מעמד העובדים.

המבוי הסתום שיצרה הרשימה מבחינת השמאל הוביל גורמים ממק״י־חד״ש, סביב ח״כ דב חנין, החל מ־2015, לפרויקט של 'עומדים ביחד', שמבוסס בעיקרו על פעילים מחד״ש וממרצ, אך גם על שכבה של פעילים ופעילות חדשים. במקביל, במרצ, סיעת תומכי גילאון, 'האדומים', הרחיבה השנה את פעילותה. חיובי בעינינו ששתי ההתארגנויות מגדירות עצמן "סוציאליסטיות" ומעוניינות לתפיסתן להציב על סדר־היום רעיונות סוציאליסטיים. לא תיתכן אלטרנטיבה ממשית שאינה סוציאליסטית למערכת הקיימת.

הצבת אלטרנטיבה סוציאליסטית

עם זאת, כדי לעשות זאת בצורה עקבית, מעבר לרמת הכותרת והמיתוג, בשתי ההתארגנויות יידרש עוד חידוד רעיוני. מדיניות סוציאליסטית של ממש אין פירושה מדיניות "רווחה" קיינסיאנית, שאינה מסוגלת להתגבר על בעיות היסוד ההרסניות במערכת הקפיטליסטית, אלא העברה לבעלות ציבורית של תאגידי הענק, צמרת השליטה במשק, כחלק ממעבר למשק מתוכנן דמוקרטי לרווחת הכלל וכינון של דמוקרטיה סוציאליסטית. סקר האחד במאי 2018 של המכללה החברתית־כלכלית שב והבהיר שקיימת נטייה לעבר עמדות אנטי־קפיטליסטיות בציבור הישראלי, שסובל ממצוקה כלכלית, יוקר מחיה, שירותים חברתיים מיובשים ואי־שוויון.

המערכה נגד שלטון ההון ולמען מימוש המטרה הזאת תלויה אובייקטיבית במאבק המאורגן של מעמד העובדים והעובדות בחברה. לכן פוליטיקה סוציאליסטית היא פוליטיקה מעמדית, ושמאל סוציאליסטי צריך להיבנות כחלק מהמאבק המעמדי, בראייה חוצת גבולות, תוך עמידה לצד הקבוצות הכי מדוכאות במעמד העובדים ובחברה, ותוך מאמץ לשכנע ולגייס תמיכה גם מהציבור הרחב של מעמד העובדים והעובדות.

אלטרנטיבה סוציאליסטית היא לא חזרה לימי שלטון 'המערך', שהיה ביסודו קפיטליסטי ואחראי לפשעים נגד הפלסטינים, נגד מזרחים ונגד מעמד העובדים ככלל. כדי לקדם פוליטיקה סוציאליסטית של ממש, 'האדומים' יצטרכו לחתוך מהקו ההיסטורי הפרו־קפיטליסטי של מרצ הליברלית, שישבה בממשלות קפיטליסטיות מפריטות (מרצ עצמה הובילה את הפרטת בזק), שלא סיימו את הכיבוש, הובילו התקפות על מעמד העובדים הישראלי וסללו את הדרך למשברים שאיפשרו לקואליציות הימניות יותר בראשות הליכוד לחזור לשלטון.

'האדומים' יצטרכו גם לאמץ, על בסיס נקודת מבט מעמדית, התנגדות עקבית לדיכוי הלאומי של הפלסטינים וללאומנות ציונית — חשוב להזכיר שמרצ תמכה בכמה מהמלחמות הנוראיות ביותר, כולל בעזה. גילאון עצמו תמך בסיסמה השקרית "שקט ייענה בשקט" ותמך בהפצצות "כירורגיות" בעזה, שעה שהעובדים והעניים ברצועה נמצאים תחת תוקפנות יומיומית ברוטלית מצד שלטון הימין הישראלי.

'עומדים ביחד' היא התארגנות שמאלית יותר, שמטרתה המוצהרת היא לבנות תנועה חוץ־פרלמנטרית שתמלא חלל ריק בשמאל בין המפלגות לעמותות. בינתיים היא מתמקדת בגיוס פעילים ופעילות לשורותיה על בסיס התנגדות כללית לשלטון הימין, לכיבוש ולניאו־ליברליזם. היא אינה מקדמת בשלב הזה תוכנית פוליטית סדורה שמייצגת אלטרנטיבה ברורה לשלטון הימין הקפיטליסטי. הנהגתה כוללת גורמים מזרמים פוליטיים שונים, וחלקם פועלים לחזק את מרצ הליברלית (בהם אבירמה גולן, שפירסמה בתחילת השנה מאמר תמיכה בתמר זנדברג לראשות מרצ), בדומה ל'אדומים'. אך ההתארגנות מושכת גם שכבה של פעילים ופעילות שמחפשים לבנות כוח פוליטי אפקטיבי לטובת המאבק בשלטון הימין. גורמים בהנהגתה טוענים שיהיה זה מוקדם מדי לקדם רשימת שמאל חדשה לכנסת לקראת הבחירות הבאות, שצפויות להיערך בשנה הבאה, אך יש בהם מי שמנסים לברר מאחורי הקלעים היתכנות של קידום מפלגה כלשהי בעתיד.

מאבק סוציאליסטי וקידום מסגרות מאבק רחבות

תנועת מאבק סוציאליסטי אינה מסתפקת בקריאה להצטרפות לשורותיה. כן, אנחנו בהחלט קוראים לכל מי שמעוניינות ומעוניינים להיאבק לשינוי סוציאליסטי של החברה להצטרף אלינו ולפעול כחלק מארגון מאבק בינלאומי לקידום המטרה הזאת. עובדת היותנו שותפים בארגון מאבק בינלאומי היא אחד ההיבטים בהם הגישה שלנו מתייחדת בהשוואה למרבית השמאל, לצד מאמץ לקדם כוח עצמאי המבוסס על המאבק של מעמד העובדים והעובדות, ההתעקשות לפתח הסברה שחותרת לפנות גם לשכבות רחבות של עובדים ועובדות, תוך הנגשה בפרט גם של דרישות סוציאליסטיות.

אנחנו מקדמים את התוכנית הפוליטית המלאה שנחוצה, ואת הגישות הפוליטיות החדות ביותר למצב הפוליטי כיום, החל מהרמה הבינלאומית — תפקיד השמאל הסוציאליסטי אינו לקדם סיסמאות פופוליסטיות אלא אלטרנטיבה סדורה וברורה למערכת הקפיטליסטית בכללותה. השינוי שאנחנו נאבקים ונאבקות עליו דחוף בהחלט, ובכל העולם ישנה התעוררות של תמיכה ברעיונות סוציאליסטיים. אולם בשלב הנוכחי אין די בכך, ושכבות משמעותיות שצמאות לאלטרנטיבה פוליטית שמאלית ושנדחפות להיאבק צריכות להתארגן במסגרות מאבק רחבות ואפקטיביות ככל האפשר.

מאבק סוציאליסטי הייתה מהכוחות השותפים שהקימו לפני למעלה מעשור את ארגון העובדים הדמוקרטי כוח לעובדים, ולקחה חלק בהמשך גם בקמפיין המקומי של רשימת 'עיר לכולנו' בת״א בתחילת דרכה, ויזמה ופעלה לקידום קמפיינים לבניית אופוזיציה דמוקרטית ולוחמנית בהסתדרות, ולקידום שת״פים נוספים, כאמור, בכל נקודה שבה סברנו שהדבר עשוי להועיל לקידום המאבק הרחב. כך גם הבענו תמיכה בהצבעה עבור חד״ש בבחירות לכנסת ב־2013, כשנראה היה לנו שהקמפיין שהובילו הולך בכיוון הנחוץ באותה העת.

הדיון על קידום אלטרנטיבה פוליטית משמאל ברמה הארצית אינו "אקדמי". מול התקפות שלטון הימין ומגמות הריאקציה ונוכח השסע הלאומי העמוק, אין כיום קול ברור של אופוזיציה שמאלית לוחמנית בפוליטיקה הארצית. חד״ש נבלעה בתוך 'הרשימה המשותפת' ומדברת בקולות שונים, מרצ הליברלית אינה מייצגת קו של אופוזיציה שמאלית מובהקת לממסד הקפיטליסטי והלאומני. שילוב כוחות טקטי בשמאל להרצת רשימת שמאל חדשה או אף לקידום מפלגה חדשה — מבלי להסתיר ולטשטש ולמחוק את הזרמים והזהויות השונים — יוכל לסייע להעמיד קול נגדי של שמאל, ואף שמאל סוציאליסטי, מעמדי, בפוליטיקה הארצית.

אפשרויות לשיתופי פעולה מועילים

ברית פוליטית כזו בשמאל תוכל להגיע לציבור רחב יותר עם הסברה שמאלית מול השקרים וההסתה של הממשלה, ועם הצעה של פתרונות שמאליים וסוציאליסטיים. בנוסף, היא תוכל לסייע לארגן למאבק פוליטי שמאלי שכבות שאינן מוצאות את מקומן בארגוני השמאל השונים כיום.

איננו טוענים שקיים כרגע מומנטום חזק להכרזה על הקמת מפלגת שמאל חדשה. אך נוכח ההתקפות על השמאל והמחסור באלטרנטיבה, הכרחי לעשות כל מאמץ כדי לבחון פוטנציאל לשילובי כוחות לצורך התקדמות. התעוררות הדיון על בניית אלטרנטיבה שמאלית בקרב חוגים שונים עשויה לדחוף לנכונות גבוהה יותר להקמת קואליציות פוליטיות שמאליות לטובת העניין.

לדעתנו, גם בנסיבות הקיימות קיים פוטנציאל חשוב להתקדמות אפשרית. לשם המחשה, אם ח״כ חנין, כמי שמזוהה באופן נרחב עם השמאל ברמה הארצית וזוכה לאהדה כח״כ "חברתי", היה מנצל את הפרופיל הציבורי שלו משמאל, כפי שעשתה לוי־אבקסיס מימין, לטובת הכרזה על הקמת מפלגה חדשה למען צדק חברתי ושלום, מהלך כזה היה מסוגל — ועדיין מסוגל — לעורר הד ציבורי משמעותי ולמשוך שכבה דינמית עם עניין לקחת חלק בבנייה.

מהלך כזה בשיתוף־פעולה גם עם נציגי ציבור ערבים־פלסטינים שמאליים, עם גורמים שמאליים מהעבודה המאורגנת ועם ארגוני שמאל נוספים יוכל לעזור באופן ממשי להתחיל למלא את החלל הריק בשמאל בפוליטיקה הארצית. גם הצהרות תמיכה והתגייסות פרטנית לקידום מפלגה חדשה של ציבור העובדות והעובדים מצד חברי הנהגת ארגון כוח לעובדים, חברי ועדים, פעילים איגוד־מקצועיים ופעילי ארגוני שמאל יוכלו לתת דחיפה בכיוון הדרוש, יחד עם קידום של דיון בשורות כל הארגונים הרלוונטיים סביב הרעיון והיוזמות האפשריות. תנועת מאבק סוציאליסטי תירתם לסייע להצלחה של מאמצים כאלה.

הכרזה על רשימה או מפלגה היפותטית חדשה בשמאל עשויה מלכתחילה לגייס תמיכה מחלק מתומכי חד״ש ומרצ, אך לא רק מהם. בעזרת מאמץ לפנות לציבור הרחב סביב דגש על מאבק של ציבור העובדים והעובדות ולמען שינוי סוציאליסטי, מפלגה כזו תוכל לפנות בין השאר גם לחלק ממי שמחפשים לשווא פתרונות פוליטיים רציניים מכיוונה של לוי־אבקסיס. במקום שמנדטים ילכו לרשימות פרו־קפיטליסטיות בעטיפה "חברתית", צריך לנסות לעשות הכול כדי שילכו לטובת אופוזיציה שמאלית אמיתית בכנסת.

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות תסתיים בתוך כארבעה חודשים, מה שמותיר מעט מאוד זמן להיערכות ולהשקת קמפיינים חדשים. אך זה לא פוסל כל אפשרות. מאבק סוציאליסטי מוכנה כבר עכשיו לשתף פעולה ולסייע לקדם, בכל רשות מקומית שבה קיימת היתכנות מעשית מבחינת כוחות ומשאבים, קמפיין משותף פעיל ובולט מספיק, סביב האינטרסים של התושבים והתושבות מהשורה, למען מאבק מאוחד וחוצה שסעים לאומיים ועדתיים, ולמען צדק חברתי ושלום גם ברמה הארצית.

בהקשר הזה, חשוב לדעתנו להימנע מניסיון שגוי לנתק התארגנות פוליטית שמאלית ברמה המקומית מהמערכה לבניית אלטרנטיבה לשלטון הימין (גישה כזו אפיינה בזמנו גם את 'עיר לכולנו' בת״א ותרמה לתזוזה ימינה ולהתנוונות ההתארגנות לבסוף), כשם שיש להיאבק בניסיונות לקדם דה־פוליטיזציה של מאבקים חברתיים שונים ("לא ימין ולא שמאל"), שמעכבת בניית חלופה פוליטית לשלטון הימין הקפיטליסטי.

פוטנציאל להתקדמות

אולם בעיקר, הבחירות ההולכות וקרבות לכנסת עשויות לספק הזדמנות לקרב אלקטורלי מוצלח עבור חזית של כוחות שמאל. חשוב לבחון כל היתכנות לקידום רשימת שמאל חדשה ברמה הארצית, שתייצג כוח נגדי בולט מול שלטון הימין והאימפוטנטיות של האופוזיציה הקפיטליסטית, בהובלת פעילי ופעילות איגודים, חברי ועדים, פעילי שכונות ופעילים חברתיים, יהודים וערבים.

קואליציה שתתאפיין בפתיחות ארגונית ובהתנהלות דמוקרטית אמיתית — ובכלל זה, שלא תפעל להסתיר את זהות הכוחות המעורבים בה או למנוע התדיינות פנימית וביקורת הדדית, ושתאפשר חבירה מסודרת של כל התארגנות שמסכימה עם המטרות — תוכל להיות מזמינה גם עבור עובדים ועובדות שמאליים שחוששים לשמש "חיילים" בהתארגנות ללא יכולת השפעה אמיתית על דרכה.

תנועת מאבק סוציאליסטי פתוחה לשלב כוחות עם אחרים בשמאל לקידום קמפיין סוציאליסטי בבחירות הבאות לכנסת, אפילו בהיקף סמלי, אף שלהערכתנו, הירתמות משמעותית מספיק בשמאל תוכל לאפשר מאבק אלקטורלי מוצלח, שיעפיל גם על אחוז החסימה האנטי־דמוקרטי.

בו־זמנית, השדה האלקטורלי בהחלט אינו היחידי בו ניתן לזהות הזדמנויות פוטנציאליות להתערבות משמאל, במאמץ להגיע גם לשכבות רחבות יותר של עובדים וצעירים. תנועת מאבק סוציאליסטי תמשיך להיערך להמשך התערבות ויוזמה סביב המאבק בכיבוש ולשלום, המאבקים נגד גזענות ואפליה, ובפרט מאבקי נשים, אך גם סביב מאבקי עובדים ועובדות או מחאות ציבוריות רחבות שעשויות לפרוץ או להתחדש. איננו מתעלמים מהקשיים והאתגרים בתקופה הנוכחית, אבל בהחלט אופטימיים לגבי הפוטנציאל לשינוי בעתיד ולבניית הכוחות של השמאל הסוציאליסטי משני צידי הקו הירוק וברמה הבינלאומית.