איגוד ועדי התחבורה בארגון כוח לעובדים הכריז על סכסוך עבודה הנוגע ל־2,500 עובדים ועובדות בחברות סופרבוס, אגד תעבורה (אלקטרה־אפיקים) ודן בדרום. נהגי ונהגות האוטובוסים נערכים לצעדי שביתה בתגובה להתעלמות המעבידים, שרת התחבורה מיכאלי וממשלת ה"שינוי" מדרישותיהם להעלאת שכר ל־55 ₪ לשעה (העילה לסכסוך העבודה), להפסקת שלילת זכויות הוותק בכל פעם שמעביד אחר זוכה במכרז ולהכרה בנהגים כעובדי ציבור.

במסגרת המאבק, התארגנה ביום רביעי (6.10) הפגנה בירושלים, שחסמה לשעה קלה כבישים בסמוך לקריית הממשלה ולכנסת. בין משמרות במהלך יום עבודה, השתתפו כ־30 מפגינים — נהגים מארבע חברות ותומכים, בהם פעילי כוח לעובדים ומאבק סוציאליסטי. באופן שאינו מובן מאליו, נהגים פלסטינים ממזרח העיר ונהגים יהודים עובדים יחד ונאבקים כעת מאוחדים למען פרנסה וזכויות במסגרת המאבק הארצי הזה. הפגנה דומה נערכה בחיפה (13.9) והפגנה נוספת מתוכננת בקרוב. "בלי נהגים, אין תחבורה", "נהג קבלן זה פשע מאורגן", "הו־הא, מה זה בא? זוהי השביתה", היו בין הסיסמאות שהידהדו בהפגנה.

תנאים גרועים ואלימות

האיגוד דורש כאמור תוספת שכר, לרמת השכר הממוצע במשק בקירוב, ולשמור על צבירת הוותק בעבודה. הביטחון התעסוקתי ותנאי העבודה של נהגי האוטובוסים בישראל הידרדרו בעקבות החלת השיטה המעוותת של מכרזים אזוריים מאז 2002, שהפכה את הנהגים לעובדי קבלן. על המהלך החליטה במקור ממשלת נתניהו הראשונה ב־1997, שיזמה "פתרון" קפיטליסטי לבעיות התחבורה הציבורית המוזנחת: הכנסת בעלי הון לענף שיסובסדו בידי המדינה ויתחרו בקואופרטיבים דאז, אגד ודן. אחת התוצאות היא שכיום, בכל פעם שמתחלף הזיכיון, נהגים מפוטרים ונקלטים כעובדים חדשים בתאגיד הזוכה במכרז של משרד התחבורה, תוך איפוס ותק, לרבות פגיעה בזכויות ימי חופשה, מחלה ודמי הבראה.

שכר נמוך, תנאים ירודים, אלימות ומחסור בנהגים היו הרקע למאבקי התאגדות ושביתות של נהגי אוטובוסים בשני העשורים האחרונים. הכוח של ההתאגדות מוכוון עכשיו לשיפור תנאים. ביולי האחרון השיגו נהגי מטרופולין, המאורגנים בהסתדרות הכללית, הסכם המבטיח לראשונה בענף שמירת זכויות ותק. במקביל, נהגי אלקטרה־אפיקים, שרכשה את 'אגד תעבורה', הצליחו באחרונה להשיג הסכם — שאושר דמוקרטית בידי העובדים, המאורגנים בכוח לעובדים — להבטחת שמירת רצף הסכמים וזכויות לאחר המכירה. בחיפה, ב־15 באוקטובר נהגי ה"מטרונית" יעברו ידיים, מדן בצפון לסופרבוס, והסכם שהשיג האיגוד בכוח לעובדים, המארגן את נהגי סופרבוס ואת רוב נהגי ה"מטרונית", הצליח להבטיח את קליטת כלל הנהגים ושמירת רציפות ותק בכל הנוגע לקרן ההשתלמות. בהפגנה בירושלים, אחד הנהגים שנאמו מחה על דריסת זכויות בשל ההעסקה הקבלנית, ואמר שהנהגים צריכים לעבוד ישירות תחת המדינה.

הנהגים דורשים גם הכרה במקצוע לצורך מתן מענה לתחלואה אופיינית, והכרה בהם כעובדי ציבור, במיוחד כדי להביא להחמרת ענישה כלפי תוקפי נהגים, כחלק ממכלול של צעדים הנדרשים למאבק באלימות. ועדי הנהגים בכוח לעובדים מקיימים שביתות מחאה בתגובה לכל אירוע תקיפה נגד נהגים. כך, בעפולה, נהגי סופרבוס, יהודים וערבים, שבתו והפגינו (31.8) לאחר שנוסע שהתבקש לעטות מסכה שבר לנהג את האף. בכוח לעובדים דיווחו אז על זינוק של 20% בתקיפות נהגים בשנה החולפת, שאותו ייחסו להתגברות מתחים בתקופת הקורונה, שעה שנהגים נדחקים לתפקד בפועל גם כמפקחים על תקנות הבריאות.

בירושלים, נהגי אגד תעבורה שבתו מספר פעמים בתקופה האחרונה בעקבות תקריות של יידוי אבנים לעבר אוטובוסים על רקע לאומני. בפעם האחרונה (9.9) מדובר היה בצעירים מההתנחלות גבעת זאב, שיידו אבנים ובקבוקים לעבר שני אוטובוסים ותקפו נהג פלסטיני. מדיניות הממשלה, האחראית לעוני, אפליה, כיבוש והתנחלויות מתדלקת אי־שוויון ו"הפרד ומשול" בין הקהילות הלאומיות.

הדיבורים הריקים של השרה מיכאלי

השרה ויו״ר מפלגת 'העבודה' מרב מיכאלי שיבחה את עצמה על כך שבתקציב המדינה האנטי־חברתי והאנטי־סביבתי שהממשלה חותרת להעביר בכנסת מוקצה לטענתה תקציב התחבורה הגדול אי־פעם, אותו כינתה "מהפכני", שעה שלכאורה 80% ממנו מיועד לפיתוח התחבורה הציבורית. האיגוד לא נשאר חייב: "בלי העלאת שכר הנהגים לשכר הממוצע במשק, בלי תוספת ותק לנהגות ונהגים כדי לשמר אותם במקצוע, בלי שימור הוותק במעבר בין מכרזים, בלי הכרה בנהג תחבורה ציבורית כעובד ציבור אשר זכאי להגנה מהאלימות הפושה בתחבורה הציבורית — לא יהיה שינוי — ובטח לא מהפכה — בתחבורה הציבורית בישראל".

הנהגים והנהגות, בדומה למתמחים והמתמחות לרפואה, לא מוכנים להסתפק בהבטחות ופירורים שמציעה ממשלת ה"שינוי" הקפיטליסטית, ונחושים להמשיך במאבק ואף לשבות. בעוד מיכאלי מתרברבת בתוספת תקציב להכשרה על רקע מחסור בכ־4,000 נהגים, האיגוד מזכיר שישנם אלפי נהגים עם הכשרה שלא עובדים בענף בשל התנאים הגרועים.

"לאחד כוחות ולהשבית את התחבורה הציבורית"

נראה ששיפור התנאים שהשיגו נהגי מטרופולין והמאבק שמוביל איגוד ועדי התחבורה בכוח לעובדים הצליחו לדרבן לפעולה אפילו את 'ההסתדרות הלאומית' המסואבת, שפתחה בקמפיין מחאה משלה, תחת 'ארגון נהגי האוטובוסים בישראל' — המארגן אלפי נהגים — בדרישות מקבילות להעלאת שכר, הכרה במקצוע ורצף תעסוקתי. תגובת האיגוד בכוח לעובדים הייתה להתמקד בטובת המאבק ולקרוא להם "לאחד כוחות ולהשבית את התחבורה הציבורית". לנהגים והנהגות יש אינטרס לאחד כוחות במאבק ברמה הארצית כדי לשנות את התנאים בענף.

יש תקדים לשיתוף פעולה חוצה־איגודים בין עובדים ועובדות בענף. ב־2015, ועדי נהגים מכוח לעובדים, ההסתדרות הכללית וההסתדרות הלאומית הקימו פורום אד־הוק לשיתוף פעולה במאבק, "פורום הוועדים של נהגי התחבורה הציבורית בישראל". הצעד האסטרטגי הזה, שכלל היערכות להפגנה משותפת, יחד עם קידום צעדי שביתה מצד כוח לעובדים, הכריע אז את המערכה מול המעבידים הפרטיים והממשלה, והושגה העלאת שכר של 20% ל־39 ₪ לשעה. אותו פורום לא האריך ימים. ב־2018, האיגוד בכוח לעובדים פתח בסבב מאבק נוסף, שכלל צעדי מחאה ואיומים בשביתה, והצליח להשיג לבסוף העלאת שכר נוספת ל־43 ₪ לשעה.

באיגוד, שכינס באחרונה אסיפת עובדים וירטואלית לדיון על המאבק, נערכים כעת לשביתה. בדיוק מכיוון ש"בלי נהגים, אין תחבורה ציבורית", אם שביתה אכן תצא לדרך בחלק מהחברות, זו תהיה עליית מדרגה דרסטית בלחץ על המעבידים והממשלה להיענות לדרישות, ומהסיבה הזאת, העובדים יהיו תחת מכבש לחצים גובר שעלול לכלול אף הסתה, ניסיונות לזרוע פירוד ואפשרות לניסיון לנקוט נגדם צעדים אנטי־דמוקרטיים דוגמת צווי מניעה דרך בית הדין לעבודה. האיגוד נערך להמשך המאבק בתרחישים השונים. בעוד שעד כה, עשרות נהגים השתתפו בפעולות מחאה, צעדי שביתה יוכלו לרתום מסה גדולה יותר של נהגים לפעולה, ובכלל זה גם למשמרות שביתה בכניסה לחניונים ולהפגנות.

הצלחת המאבק היא אינטרס של ציבור רחב

לצד הקריאה לנהגים המאורגנים באיגודים אחרים לאחד כוחות במאבק הזה, האיגוד מדגיש בצדק גם שלציבור הרחב יש אינטרס שהמאבק הזה ינצח, שכן זו הדרך להבטיח שיפור גם ברמת התחבורה הציבורית. המסר הזה יכול לעזור לבנות סולידריות ולחץ על הממשלה והמעבידים.

מעבר לכך, לניצחון של גישה עיקשת ולוחמנית במאבק הזה, כמו במאבק המקביל של המתמחים והמתמחות לרפואה, יהיו "השלכות רוחב". הוא יחזק את הביטחון של קבוצות נוספות להיאבק ולדרוש שינוי מול ממשלה קפיטליסטית הטוענת באופן כוזב ש"אין כסף", בעוד היא מסרבת לגעת בעושר העצום שהטייקונים עשו על חשבון הציבור. אותה הממשלה, שמשחקת עם הרעיון של ביטול הנחות בשימוש ב"רב־קו" ושמסתמכת על עבודה קבלנית בתחבורה הציבורית, ולמעשה על סבסוד ציבורי לרווחים פרטיים של בעלי החברות, מקדמת סדר־יום המנציח שלטון הון, שכר נמוך, הזנחה של תחבורה ציבורית ופגיעה בסביבה.

די להתעמרות בנהגים ובנהגות, די להבטחות הריקות, די להעסקה קבלנית. כן להשקעה מסיבית בשיפור תנאי הנהגים ובפיתוח תחבורה ציבורית יעילה, נגישה, ירוקה, שצריכה להיות שירות ציבורי, לרווחת הציבור, בבעלות ציבורית, וללא תשלום.