שעות עבודה ארוכות, פקקים, נוסעים מתוסכלים, אלימות נגד הנהגים ושכר בלתי הולם — כל אלה יצרו מחסור של אלפי נהגים בתחבורה הציבורית, בעיקר במרכז הארץ. אך אגד מצאה "שיטה": היא גייסה לסניפיה במרכז הארץ "נהגים מתגברים" ממזרח ירושלים, באר שבע, היישובים הבדואיים בנגב ועוד.

אבל איך מפתים נהגים מהפריפריה לנסוע שעה־שעתיים בכל כיוון עבור "משרה חלומית" שכזו? אגד הבטיחה לשלם להם עבור זמני הנסיעה הארוכים וזמני ההמתנה להסעות חזרה הביתה. כ־200 נהגים הסתמכו על הבטחות אלה, עזבו מקומות עבודה קודמים והצטרפו לאגד.

"עבדנו כמעט שנתיים בתנאים האלו עד שהתחיל משבר הקורונה, ושלחו לנו מכתבים שאומרים שמה שהיינו מקבלים עד היום זה בוטל עקב משבר הקורונה, ומי שמתנגד להחלטה של החברה, החברה תשקול את העסקתו... מדובר פה בהפסד של בין 2,000 ל־4,000 שקל, תלוי בנהג", סיפר ס', המתגורר בירושלים ועובד בסניף אגד בחולון, בראיון לרדיו גלי ישראל.

ד', נהג המתגורר בדרום, סיפר בראיון ל־ynet כי סידור העבודה שלו כולל 11 שעות עבודה ועוד שלוש שעות נסיעה, שקוצצו בחצי. "אני 14 שעות מחוץ לבית ומקצצים לי 3,000 שקל מהמשכורת. יש נהגים שלא הסכימו והיו צריכים לשים את התיק וללכת הביתה".

כאשר קיבלו את ההודעות על פגיעה בשכרם, ניסו הנהגים לפנות לוועד העובדים באגד, הפועל מטעם הסתדרות העובדים הכללית ואחראי לייצג אותם מול החברה, אך ללא הועיל.

השאלות הקשות

בהודעתה לעובדים, תלתה אגד את קיצוץ השכר במשבר שחוותה בעקבות הקורונה ובירידה בהיקפי הפעילות. גם אם נניח, רק לצורך העניין, שלא היה מנוס מקיצוץ בהוצאותיה, מדוע בחרה בקיצוץ חד וגדול כל כך דווקא על גבם של עובדים מהפריפריה?

האם אגד ביצעה קיצוצים חדים כאלה בשכרם של בכירי החברה או אצל בעלי המשכורות הגבוהות? או שפשוט היה קל יותר לנצל את חולשתם של עובדים, ברובם ערבים, מיישובי הפריפריה?

יותר מכך, מדוע היום — כשהתחבורה הציבורית פועלת במלואה כבר חודשים רבים — עדיין מסרבת אגד להשיב לנהגים את התנאים שנלקחו "עקב המשבר"? ומדוע ההסתדרות וועד העובדים מטעמה מעלימים עין מפגיעה כה קשה ומתמשכת בעובדים שתחת אחריותם?

בחודש יוני צפויות בחירות לוועד העובדים באגד. חשוב והכרחי שכל המועמדים יבהירו היכן הם עומדים ביחס למאבק הנהגים המתגברים, ויעזרו לתקן את העמדה השגויה של הוועד הנוכחי. ועד שמוכן לעבור בשתיקה על פגיעה שכזו, ללא בדל של מאבק, לא רק חוטא לתפקידו כלפי אותם עובדים, אלא משדר להנהלה חולשה, רפיסות ואדישות. ועד חלש ואדיש מזמין התקפות נוספות, גם כלפי עובדים נוספים, כפי שהניסיון באגד המחיש שוב ושוב.

משיבים מאבק

בחודשים האחרונים הצטרפו הנהגים המתגברים לארגון "כוח לעובדים", ובעזרתו יצאו למאבק להחזרת התנאים שנלקחו. בעקבות פניית "כוח לעובדים", טענה אגד כי הנהגים מועסקים "בתנאי העסקה המקובלים ומוסכמים עליהם".

הנהגים לא נותרו חייבים, וקרוב למאה מהם השיבו במכתב מטעמם: "בעיצומו של משבר הקורונה, כשמאות אלפי עובדים ואלפי נהגים איבדו את מקום עבודתם, הנהלת אגד הודיעה לנו על פגיעה קשה בתנאי ההעסקה שלנו בתוספת איום בשימוע ופיטורים למי שמתנגד. ביקשתם שנחתום על מסמך הסכמה לפגיעה — לא הסכמנו. הפעלתם לחצים — עדיין לא הסכמנו. אז החלטתם לפעול חד צדדית תוך ניצול, איום והתעלמות מעמדתנו. היום אנחנו אומרים בקול אחד: מעולם לא הסכמנו להרעת התנאים".

ההחלטה לא להרים ידיים, לפנות לארגון עובדים ולצאת למאבק צריכה לשמש דוגמה והשראה גם לעובדים נוספים הניצבים מול מעבידים שעושים שימוש ציני במשבר הקורונה כדי להוציא לפועל קיצוצי שכר והרעת תנאי עבודה.