המחיר של שינויי האקלים כבר נגבה מהשכבות הכי עניות בחברה, שפגיעות יותר להשלכותיו. מס הפחמן החדש עלול לפגוע בעיקר באותן שכבות באמצעות התייקרות מחירי החשמל.

האם עליית מחירים תביא להפחתת פליטות באמצעות שינוי "ההתנהגות הצרכנית"? האם משקי בית יצרכו פחות חשמל ממקורות שפולטים גזי חממה? לרובם לא תהיה האופציה. למשפחות עניות יותר קשה יותר להחליף מוצרי חשמל כמו מקרר או מזגן במוצרים חדשים בעלי יעילות אנרגטית גבוהה, שלא לדבר על התקנת פאנלים סולאריים. חשבונות החשמל יתייקרו, הפליטות לא יירדו.

בישראל כבר קיים מס של 49% על בנזין, אך בהיעדר פיתוח של תחבורה ציבורית איכותית ונגישה, המחיר הגבוה של הדלק לא מפחית שימוש ברכב פרטי.

באותה מידה, אין לממשלה כל תוכנית קונקרטית להשתמש בכסף שייגבה באמצעות המס החדש לפיתוח ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים. חברת החשמל תמשיך להסתמך על הגז, ואילו תאגידי הגז יזכו להקלות מפליגות במסגרת ההחלטה על מיסוי פחמן. על גז המתאן שנפלט מהפקת הגז כלל אין מיסוי. מס הפחמן על הגז יוטל באופן הדרגתי ויגיע לגובה המס על דלקים אחרים רק ב־2033.

ומה לגבי מפעלי התעשייה? לפי ההיגיון הקפיטליסטי המעוות של השרה זנדברג, המס אמור להפעיל עליהם לחץ לצרוך אנרגיה ממקורות מתחדשים, ולהימנע מתשלום המס. אבל הסבסוד והקלות המס שהממשלה של זנדברג מספקת לתאגידי האנרגיה הפוסילית, יחד עם הרווחים העצומים שלהם, יאפשרו להם לקזז את ההשפעה של המס על המחיר לתעשייה. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה מציע להגן על הרווחיות של התעשייה בישראל באמצעות קיזוז גביית מס הפחמן ממס החברות.

אז התעשיות הפרטיות יקבלו סבסוד מהמדינה בעבור ההיטל על פליטות פחמן, תאגידי הגז ימשיכו להרוויח ולפלוט מתאן — גז חממה עוצמתי — לאטמוספרה. ומי נשאר? אנחנו — שנשלם יותר על חשמל, מבלי לתרום באמת לצמצום פליטות גזי חממה.

כמה אירוני שמרצ, שמקדמת את המס הזה, מכנה את עצמה "הכי חברתית, הכי סביבתית": המס החדש הוא לא זה ולא זה.