הנאום שזכה להכי הרבה עניין בקרב צעירות וצעירים שנאבקים על האקלים ועוקבים אחר מה שקורה בגלזגו לא קרה בתוך האולמות המחוממים של ועידת האקלים, אלא בהפגנה בחוץ. גרטה טונברי נאמה בעצרת של רבבות בגלזגו וביקרה בחריפות את ועידת האו״ם ה־26 (COP26): "זו לא ועידה, אלא פסטיבל גרין־ווש של הצפון הגלובלי. שבועיים של חגיגות 'עסקים כרגיל' ובלה־בלה־בלה".

ההתחייבויות בוועידה מצד שורה של מדינות ואף תאגידים לאיפוס פליטות עד 2050 (או 2060 במקרה של סין ו־2070 במקרה של הודו), הן מסך עשן מסוכן להמשך 'עסקים כרגיל' ואי־צמצום פליטות של גזי חממה בטווח הקצר והבינוני. לפי הערכות של Climate Action Tracker (CAT) היעדים קצרי הטווח של המדינות, מציבים את העולם על מסלול של התחממות הרסנית ב־2.4 מעלות — הרבה מעבר ליעד של להגביל את ההתחממות ל־1.5 מעלות שנועד למנוע הידרדרות אקלימית דרסטית.

יצאו לא מעט כותרות דרמטיות לכאורה מהוועידה הרשמית, בשבועיים האחרונים: "הושג הסכם להפסקת השימוש בפחם", "ארה״ב וסין הכריזו שישתפו פעולה לצמצום הפליטות" — אך הפרטים מאחורי הכותרות מגלים את התמונה האמיתית.

כ־40 מדינות בלבד, שלא כוללות את ארה״ב, סין ורוסיה חתמו על ההחלטה להפסיק להשתמש בפחם. אך גם המדינות שכן חתמו, התחייבו לעשות זאת רק אי־שם במהלך שנות ה־2030 וה־2040. ההצהרה המשותפת של ארה״ב וסין, על כך ששתי המזהמות הגדולות בעולם יעבדו יחד לצמצום פליטות, טרם גובתה ביעדים קונקרטיים או תוכן של ממש. באפריל השנה סין וארה״ב פרסמו הכרזה דומה וב־2014 נחתם ביניהן הסכם בעל תוכן משמעותי יותר, אך גם הוא לא עצר את הפיתוח המואץ של תעשיית הדלקים המאובנים בשתי המדינות כחלק מהתחרות והיריבות האימפריאליסטית בין המעצמות.

#COP26 #Glasgow pic.twitter.com/UrUg0h4ee8

— Stuart Gibson (@stuart_gibson) November 5, 2021

ועידת האקלים אפשרה לממשלות קפיטליסטיות לשחרר הצהרות ריקות שעה שהן ממשיכות להגן על אינטרס הרווח של תעשיית הנפט, הפחם והגז, תאגידי הרכב, כרישי נדל״ן והמוסדות הפיננסיים המושקעים עד מעל הראש בתעשיות מזהמות. גם בנט, זנדברג ואלהרר השתתפו בחגיגת הגרין־ווש והפריחו התחייבויות על "איפוס פליטות עד 2050" בזמן שהסכם הנפט של קצא״א עוד לא בוטל, ובזמן שהממשלה שלהם ממשיכה להרחיב ולפתח את מאגרי הגז ההרסניים על חשבון הציבור והאקלים.

500 לוביסטים שייצגו כ־100 תאגידים שונים של דלקים פוסיליים השתתפו בוועידה — היו להם יותר נציגים מאשר לכל אחת מהמשלחות של 197 המדינות שהגיעו לגלזגו. שורה ארוכה של תאגידים ובנקים ניצלו את הוועידה ליח״צ ופרסום. חלק נמנו עם נותני החסות הרשמיים ואחרים רכשו שטחי פרסום עצומים במרכז גלזגו כדי למתג את עצמם מחדש כ"ידידותיים לסביבה".

אל מול פסטיבל הגרין ווש הזה, מעל 100 אלף מפגינים ומפגינות, מכל העולם, שטפו את רחובות גלזגו, למרות הגשם ומזג האוויר הסוער, הפנו אצבע מאשימה אל המערכת ודרשו שינוי יסודי — ועכשיו.

"לשנות את החברה מהיסוד"

המשלחת של מאבק סוציאליסטי הצטרפה למאות שותפות ושותפים שלנו לתנועת אלטרנטיבה סוציאליסטית בינלאומית (ה־ISA) שהגיעו לסקוטלנד משורה ארוכה של מדינות. יחד הגענו באופן מאורגן להפגנות בגלזגו ובאדינבורו. לקחנו חלק בשביתת האקלים בשישי שכללה הפגנה של עשרות אלפים ולמחרת בהפגנה העוצמתית של 100 אלף שחצתה בגשם את גלזגו מצפון לדרום.

בשתי הצעדות, שארכו כ־5 שעות כל אחת, פגשנו אלפים רבים של מפגינות ומפגינים שהיה ברור להם שהדרך לבלום את משבר האקלים עוברת בשינוי מערכתי כולל. עשרות אלפים צעקו "שינוי שיטה ולא שינוי אקלים" והניפו באנרים ושלטים כמו "לא עוד 'בלה בלה בלה' — לעקור את המערכת מהשורש". בצעדה היו שלטים לא רק נגד תאגידי הנפט, הגז והפחם אלא נגד כל המערכת הקפיטליסטית, נגד ניצול ונגד נישול קולוניאלי.

סקר שפורסם ביולי השנה הראה ש־75% מהצעירים בבריטניה מסכימים עם הקביעה ש'משבר האקלים הוא בעיה קפיטליסטית'. הנתון הזה קיבל חיים בשיחות שקיימנו בהפגנות עם צעירים וצעירות, כולל תלמידות בית ספר שהשתתפו בשביתת האקלים. כשגרטה קראה במהלך הנאום שלה בעצרת בגלזגו "לשנות מהיסוד את החברה", הקהל הגיב בתשואות.

בהפגנות השתתפו גם משלחות מקהילות ילידיות בדרום אמריקה, ארגוני שמאל ממדינות שונות באירופה וארגוני עובדים. בצעדה פגשנו קבוצה של פעילים סודאנים שחיברו בין מאבק האקלים למחאה נגד ההפיכה הצבאית בארצם.

הגוש הסוציאליסטי שלנו, של תנועת ה־ISA שמאבק סוציאליסטי היא חלק ממנה, היה אחת הקבוצות הכי אנרגטיות, בולטות ומאורגנות בצעדה. זה בא לידי ביטוי גם בסיקור תקשורתי יחסית נרחב של הבלוק שלנו בכלי תקשורת ממסדיים: BBC, CNN, רויטרס, ניו יורק טיימס וראיונות לערוצי טלוויזיה בגרמניה, ספרד, הודו, בלגיה ועוד.

על הבאנרים שצעדנו איתם נכתב: "משבר האקלים שלנו = הרווחים שלהם. להשיב מאבק נגד הקפיטליזם", "מאבק האקלים הוא מאבק מעמדי — להיאבק למען משרות ירוקות וסוציאליזם" ו"הקפיטליזם הורג את כדור הארץ— להיאבק למען סוציאליזם בינלאומי!".

המטרה שלנו בהפגנות הייתה לא רק לחזק אותן אלא גם להשפיע על הכיוון שהמחאה לוקחת ולהציע דרך קדימה לתנועת האקלים הבינלאומית. עם הבאנרים, השלטים, הסיסמאות וחומרי ההסברה שלנו קידמנו את הרעיון שהשינוי המערכתי שדרוש הוא שינוי סוציאליסטי. קיבלנו תמיכה משכבות רחבות לרעיונות האלו. מאות תרמו לנו כספים עבור העיתון וחומרי הסברה ונרשמו בדפי הקשר שלנו כדי להצטרף לארגון הבינלאומי ולפעול איתנו.

יחד עם העבודה המאורגנת — למען אקלים ופרנסה

בהפגנה השתתפו גם פעילי.ות איגוד מקצועי ועובדים.ות מאיגוד יונייט (ארגון העובדים הגדול בבריטניה) ומארגון המורות בבריטניה. כשעברנו עם צעדת הענק ליד סניף דואר ואתר בנייה, העובדים יצאו לקראתנו בתמיכה. הסיסמא !Students and workers-Unite and fight הדהדה בעוצמה.

עוד לפני ההפגנות הגדולות, פעילי.ות מהסניף המקומי של Fridays for Future בגלזגו, הלכו יחד עם גרטה למשמרת מחאה של עובדי התברואה בעיר שיצאו לשביתה בדרישה להעלאת שכר ושיפור תנאי העבודה. אחד מחברי האיגוד שלהם, כריס מיצ׳ל, היה הדובר הראשון בעצרת של Fridays for Future. הוא הודה על הסולידריות והתמיכה במאבקם של העובדים ואמר "צדק חברתי וצדק אקלימי אחד הם."

אמי פורגסון, פעילת ה־ISA מצפון אירלנד וחברה באיגוד עובדי המלונות נאמה גם היא בעצרת ודיברה על התפקיד הקריטי של איגודי העובדים בניפוץ המשוואה השקרית שמציבה פרנסה מול הדאגה לאקלים: "שבוע שעבר הייתי בכנס של פעילי איגוד יונייט. היו שם מאות נציגים שמייצגים למעלה ממיליון עובדים בבריטניה ואירלנד, היה שם דיון משמעותי על איך האיגודים יכולים להתמודד עם משבר האקלים. עובדי תחבורה, תעשיות כבדות ועוד, דיברו על זה שתנועת האקלים מעוררת בהם השראה. הם דיברו על כך שזה הכרחי לחבר בין התנועות שלנו. וזיהו את העובדה שבזמן שיש מי שרוצים שנאמין שצריך לבחור בין עולם שאפשר לחיות בו, לבין פרנסה, ההפך הוא הנכון. יש כל כך הרבה עבודה לעשות בבניית תשתיות ירוקות ופיתוח טכנולוגיות חדשות ברמה הבינלאומית. אבל היוזמה לכך לא מגיעה מלמעלה אלא מאנשים עובדים מהשורה."

פורגסון גם התייחסה לתפקיד המכריע של הכוח המאורגן של מעמד העובדים והעובדות במאבק למען האקלים: "עכשיו קחו כדוגמא את עובדי הרכבת שאיימו בשביתה כאן בגלזגו שבוע שעבר. אנחנו יודעים שעובדים שעוצרים את העבודה, יכולים לשתק ערים שלמות, ואי אפשר להתעלם מהם. רק בגלל האיום להשתמש בכוח הזה, הם השיגו העלאת שכר. עכשיו דמיינו שכולנו ניאבק למען תחבורה ציבורית בחינם ונשלב כוחות יחד עם עובדים בענפים האלה, כדי למקסם את הכוח הקולקטיבי שלנו. לא יהיה אפשר לעצור אותנו."

מסר דומה הודגש גם בעצרת בינלאומית של ה־ISA עם דוברות ודוברים מרחבי העולם, שהתקיימה בגלזגו מיד אחרי שתי ההפגנות הגדולות. סטודנטית פעילת אקלים מבלגיה, פעילת איגודים מגלזגו, דובר מקמפיין הסולידריות נגד דיכוי פוליטי בהונג קונג וסין, פעילה פמיניסטית־סוציאליסטית מטקסס, פעיל ממפלגת העובדים הסוציאליסטית בדרום אפריקה, פעילות סוציאליסטיות מברזיל ומיק בארי, חבר פרלמנט של המפלגה הסוציאליסטית באירלנד (חלק מה־ISA), היו בין הדוברות והדוברים.

אחד הדוברים בעצרת, ארצ׳י מקלאלן, הוא עובד לשעבר בתעשיית הדלקים הפוסיליים, שעבר לעבוד באנרגיות מתחדשות. הוא סיפר עד כמה ההסבה המקצועית עצמה אפשרית, ואילו מערכת הרווח הקפיטליסטית מונעת את השינוי הזה. לדבריו העובדים שעבדו איתו בתעשיית הנפט מבינים שהתעשייה הזו צריכה להיסגר, אך במקביל מפחדים בצדק לאבד משרות מאוגדות ולעבור לתנאים גרועים יותר בשכר נמוך ללא ביטחון תעסוקתי.

נקודת מפנה בתנועת האקלים העולמית — זה הזמן להתארגן

המחאה הגדולה בגלזגו יחד עם הפגנות של 100 אלף בברלין וקוויבק שהיו בספטמבר, מהווה נקודת מפנה בתנועת האקלים העולמית. אחרי יותר משנה של מגפת הקורונה וסגרים שהובילו להפסקה של פעולות המחאה ההמוניות נגד שינוי האקלים, המאבק נבנה מחדש. המחאות האחרונות אמנם עוד לא מגיעות לסדרי הגודל של שביתת האקלים בספטמבר 2019, עם כ־4 מיליון שהפגינו ברחבי העולם, אבל תנועת האקלים העולמית חוזרת למרכז הבמה, לאחר ששורה של אירועי אקלים קטלניים השנה, בשילוב עם דו״ח ה־IPCC החדש חיזקו את תחושת הדחיפות להיאבק. הדבר ניכר גם במצעד האקלים בארץ — שהיה הגדול ביותר בישראל עד היום.

ביום שאחרי ועידת האקלים, המחאה הגלובלית צריכה להמשיך להרים ראש, עם עוד הפגנות, שביתות וימי פעולה בינלאומיים. לצד זה יש גם צורך בדיון רציני על אסטרטגיות מאבק ברמה הבינלאומית והמקומית, על דרישות, על התוכנית הפוליטית שצריך לקדם ועל דרכים להסלים את המאבק כדי להביא הישגים.

בהפגנות קידמנו את הרעיון של הרחבת שביתות האקלים מבתי הספר והקמפוסים למקומות העבודה. אפשר להוריד בעלי הון ותאגידים על הברכיים אם העובדים והעובדות מתארגנים ומשביתים את מכונת הרווחים שלהם. הכוח המאורגן של מעמד העובדים והעובדות הוא גורם מכריע במאבק למען האקלים.

כפי שגרטה טונברי אמרה על הבמה בהפגנה בשישי: "המשבר האקלימי והאקולוגי לא מתקיים בוואקום כמובן. הוא קשור באופן ישיר למשברים אחרים, שחוזרים אחורה לקולוניאליזם ומעבר לו. משברים שמבוססים על הרעיון שאנשים מסוימים שווים יותר מאחרים ולכן יש להם זכות לנצל אנשים אחרים ולגנוב להם את האדמה והמשאבים. זה יהיה מאד נאיבי מצידנו לחשוב שאפשר לפתור את המשבר הזה בלי להתמודד עם הגורמים היסודיים שלו."

העובדה שמשבר האקלים הוא חלק משורה של משברים מערכתיים הייתה מורגשת בהפגנות הענק בגלזגו. רבות ורבים הסכימו כי המאבקים נגד גזענות, סקסיזם, אפליה, ניצול ועוני קשורים למאבק למען האקלים כחלק מהמאבק להחלפת השיטה הקפיטליסטית הכושלת.

השינויים הדרסטיים שצריך לעשות במשק האנרגיה, בתחבורה, בחקלאות, בייצור המזון, בטקסטיל ולמעשה בכל מגזרי הכלכלה, דורשים תכנון כלכלי ראציונלי, שבלתי אפשרי לעשות במסגרת השוק הקפיטליסטי הכאוטי שנשלט ע״י תאגידים שמתחרים ביניהם על רווחים. אחד הנתונים שממחישים את זה הוא שמאז הסכם פריז שנחתם ב־2015, 60 הבנקים הגדולים בעולם השקיעו 3.8 טריליון (!) דולר בחברות דלקים מאובנים.

אך למרות הנזקים שהקפיטליזם כבר עשה, כדור הארץ לא אבוד ולאנושות יש את הכוח לשנות את המצב. פעולה דרסטית מתואמת ברמה הבינלאומית עדיין יכולה לבלום את המשבר, למנוע החמרה קטסטרופלית וגם לשקם חלק מהמערכות האקולוגיות שנפגעו. אפשר להסב תעשיות מזהמות, לייצר מיליוני משרות ירוקות ולעבור ל־100% אנרגיות מתחדשות באמצעות שימוש בטכנולוגיה קיימת במקביל להשקעה בפיתוחים טכנולוגיים חדשים.

זה אמנם לא אפשרי תחת המערכת הנוכחית, אך בהחלט יכול וצריך לקרות כחלק מתוכנית שינוי סוציאליסטית ברמה הגלובלית, שתתבסס על בעלות ציבורית ושליטה דמוקרטית על משאבי טבע, תשתיות ומגזרי מפתח בכלכלה כולל המגזר הפיננסי. כך ניתן יהיה לתכנן מעבר מהיר מכלכלה של הרס אקולוגי הפועלת לטובת רווח, לכלכלה סוציאליסטית ירוקה ברת קיימא שתספק את הצרכים של הסביבה ושל עובדים.ות, עניים.ות וקבוצות מדוכאות.