מדד המחירים עלה ביותר מ־4% בשנה האחרונה, העלייה הגבוהה ביותר מאז 2011 — השנה בה פרצה מחאת יוקר המחייה.

עלייה זו אינה כוללת את המשך הזינוק במחירי הדיור — כ־16% בשנה. אמנם עליות המחירים בישראל מתונות בהשוואה למדינות אחרות, אבל זה במידה רבה בגלל שגם ככה כבר יקר כאן: רמת המחירים בישראל גבוהה ב־22% מהממוצע במדינות ה־OECD.

יוקר מחייה הוא לא רק תוצאה של מחירים גבוהים, אלא גם של משכורות נמוכות. השכר הממוצע בישראל ב־2020 היה רק 80% מהשכר הממוצע במדינות ה־OECD וכוח הקנייה שלו חלש יותר בגלל שהמחירים גבוהים יותר. "התאוששות" המשק לאחר הקורונה החמירה את המצב, כש־45% ממי שחזרו או התחילו לעבוד מאז מרץ 2021 מצאו רק משרה חלקית.

במהלך משבר הקורונה, גרפו בעלי ההון בארץ ובעולם רווחי עתק. לפי דוח חדש של אוקספם, כל 30 שעות נוסף מילארדר חדש, שעה שמאות מיליונים נמצאים בסכנת התרוששות. ועכשיו אותם מיליארדרים דורשים מאיתנו לשלם יותר?

דוברי השיטה הקפיטליסטית בתקשורת הממסדית ובמערכת הפוליטית מאשימים "ברבורים שחורים" (אירועים שלכאורה לא ניתן לצפות) בעליות המחירים. כן, שרשראות האספקה העולמיות משובשות בשל מגיפת הקורונה, המלחמה באוקראינה הזניקה את מחירי האנרגיה והמזון, משבר האקלים פוגע בחקלאות.

אך כל ה"ברבורים" האלה הם תוצאה של סתירות במערכת הקפיטליסטית, והשפעתם הוחמרה בשל האופן בו המערכת פועלת. תיאורטית, תאגידים יכלו לספוג את העלייה בעלויות הייצור והשינוע, ולהשקיע את הרווחים העצומים שלהם כדי להתגבר על חלק מהבעיות. בפועל, הם בחרו להעלות מחירים — ולמקסם רווחים. לפי המכון למדיניות כלכלית בארה״ב, העלייה ברווחיות, ולא עלייה בהוצאות, הייתה המניע המרכזי ליותר ממחצית מעליות המחירים שנעשו על ידי תאגידים לא פיננסיים מאז תחילת מגפת הקורונה.

התשובה להחלטה של בעלי ההון להעלות מחירים צריכה להיות מאבק למען פיקוח על מחירים ולמען העלאות שכר. וזה הכיוון שאליו מובילות עובדות, עובדים ושכבות מרוששות ברחבי העולם עם מחאות ושביתות כלליות שיכולות גם להגיע להתקוממות כללית נגד המשטר כפי שקורה בסרי לנקה. באזור שלנו מתפרץ גל מחאה אמיץ מול הדיקטטורה האיראנית, שמצטרף למחאות ושביתות שהתקיימו בין היתר בעיראק, בלבנון ובשטחים הפלסטיניים הכבושים.

הממשלה הקפיטליסטית של בנט־ליברמן — העבודה־מרצ מובילה בדיוק לכיוון ההפוך כשהיא שוקלת אפילו לבטל את הפיקוח על מחיר הלחם ונלחמת נגד כל דרישה להעלאת משכורות. גם כאן הזעם יעורר מאבקים נגד יוקר המחייה. המאבקים למען תוספת שכר של המורות ונהגי האוטובוסים יכולים להיות רק ההתחלה.

להסתדרות אחריות מיוחדת להוביל יחד עם שאר ארגוני העובדים, התאחדות הסטודנטים/ות
והתארגנויות מחאה נגד יוקר המחייה מאבק למען תוספת יוקר והעלאה מיידית של שכר המינימום ל־40 שקל לשעה. במקום זה, קיבלנו מיו״ר ההסתדרות ארנון בר־דוד 'עסקת חבילה' עם האוצר, הכוללת הקפאת שכר במגזר הציבורי והעלאת שכר המינימום רק ל־6,000 שקל לחודש עד שנת 2026. אישורה בכנסת נבלם בינתיים על רקע לחץ ציבורי ובתקשורת התפרסמו דיווחים על "התנגדות חריפה" בקרב חלק מהוועדים בהסתדרות לעסקה — התנגדות שחשוב לחזק.

במקביל, צריך לדרוש מהממשלה להרחיב מיידית את מספר המוצרים שתחת פיקוח מחירים, כולל פיקוח על שכר הדירה. צרכים בסיסיים כמו דיור, חינוך, בריאות, רווחה ותחבורה צריכים להיות מסופקים על ידי מערכות ציבוריות במימון ממשלתי ולא להפוך לסחורה שתאגידים מפקיעים עליה מחירים.

מול מדיניות הממשלה הקפיטליסטית שעיקר מטרתה לשמר רווחי תאגידים, נחוצה מדיניות הפוכה, סוציאליסטית, שתיקח מרווחי התאגידים לטובת תנאים ומשכורות, ושבמקום הפקעת מחירים — תפקיע מידי הטייקונים שירותים הכרחיים ותעביר אותם לניהול דמוקרטי למטרת סיפוק צרכי רוב הציבור.