אינפלציה היא ירידה בערך של הכסף. אם האינפלציה השנתית בישראל היא 4% זה אומר שמאה שקלים לפני שנה שווים היום רק בערך 96. המשמעות של זה היא שעם אותה משכורת אנחנו יכולות לקנות פחות דברים.

עליות מחירים קורות, בדרך כלל, כשהביקושים לסחורות עולים, או כשההיצע שלהם יורד. שורה של כשלים במערכת הקפיטליסטית גורמים לצמצום בהיצע ודוחפים למעלה את המחירים.

בזמן מגיפת הקורונה הייצור ירד משמעותית ושרשרת האספקה עדיין לא חזרה לתפקוד מלא. משבר האקלים גורם לבצורת, שיטפונות ומכות קור ופוגע בגידול מזון. הפלישה הרוסית לאוקראינה גם הגבירה את המחסור במזון כי אוקראינה ורוסיה הן יצואניות גדולות של חיטה, שמן ומוצרים אחרים.

הסנקציות על רוסיה הביאו גם למחסור בנפט וגז. עלייה במחירי הנפט והגז דוחפת עלייה במחירי החשמל והדלק שמשמשים גם עסקים. בעלי העסקים לא רוצים שהעלייה בהוצאות תפגע ברווח, אז הם מעלים מחירים. הרבה פעמים הם מנצלים את ההזדמנות ומעלים מחיר ביותר ממה שההוצאות עלו, או בלי שההוצאות שלהם יעלו בכלל.

יוקר המחיה גרם כבר למאבקים בשורה של מדינות, ודחק ממשלות לספק מענקים וסובסידיות על מוצרים בסיסיים. אבל את עיקר המאמצים שלהן ממשלות קפיטליסטיות ממקדות בשימור הרווחיות של ההון ובהפלת המחיר על העובדות והעובדים.

אחת הדרכים של הקפיטליזם לבלום אינפלציה היא להעלות את הריבית כדי לגרום לכך שהלוואות ואשראי יהיו יקרים יותר וכך לגרום להפחתת ביקושים ולכאורה להורדת מחירים. אבל את הבעיות בהיצע זה לא פותר, והמחיר על ריסון הביקושים יכול להיות כבד — ומי ישלם אותו?

רובנו מסתמכות על אשראי כדי "להחזיק את הראש מעל המים": הלוואות, משכנתאות או מינוס בבנק... וכאשר הריבית עליהן עולה ההחזר החודשי שלנו גדל ובפועל נשאר לנו פחות כסף למחיה.

צמצום הצריכה הפרטית, לצד הפסקת הרווח הקל של תאגידים מהלוואות והשקעות עלולה לעודד אותם "לשבת על הכסף" — ולפטר או להוריד שכר של עובדים כדי להישאר באותה רמה של רווחיות.

מדינות שלוות כסף יצטרכו להחזיר יותר בגלל שהמטבעות המקומיים מאבדים ערך בקצב גבוה יותר מהדולר. עשרות מדינות נמצאות בסיכון של חוסר יכולת להחזיר את ההלוואות ולהגיע למה שנקרא חדלות פרעון — פשיטת רגל.

אנחנו חיות בשיטה קפיטליסטית פושטת רגל שנועדה להגדיל רווחים של מיעוט בעלי הון, בשעה שלרוב האנושות אין מספיק כסף כדי לקנות בחזרה את כל מה שהיא מייצרת. בגלל זה פורצים משברים כלכליים, ובגלל זה אנחנו צריכות וצריכים להיאבק למען שיטה אחרת, סוציאליסטית, שבה הייצור של המוצרים והחלוקה שלהם לא נקבעים בדירקטוריונים של תאגידים — אלא באופן דמוקרטי. לשם כך השליטה בכלכלה צריכה לעבור מהידיים של הטייקונים לידיים שלנו.