האינפלציה בישראל בשיא של 14 שנים. לעומת שנה שעברה, מחירי המזון התייקרו ב־6%, החשמל ב־8.5%, הדיור ב־16%, ולפי התחזיות זה לא הסוף. רמת המחירים הגבוהה גם ככה בישראל, מצטרפת לשורה ארוכה של מצוקות חברתיות בוערות ומתדלקת תסכול, זעם ומיאוס גובר ממשבר חברתי־מערכתי ללא סוף באופק.

עליות המחירים שוחקות את השכר. על פי מכון המחקר של ההסתדרות, רק מי שהרוויחו מעל ל־13 אלף שקל בחודש הצליחו לשמור על ערך השכר ביחס לעלייה במדד המחירים. עובדות הוראה, למשל, שמרוויחות בממוצע 8,500 שקל בחודש, איבדו 7% מערך שכרן. אלא שגם זו תמונה חלקית: עלייה במדד המחירים הכללי משקפת בדרך כלל התייקרות גדולה יותר בסל הצריכה של מי שמרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק.

אך לא כולם סובלים מהמצב: הבנקים הגדילו הכנסות בכמעט 3 מיליארד שקל כתוצאה מעליית המדד במחצית הראשונה של 2022, והזינוק ברווחי תאגידים גדולים הוביל לכך שאפילו עם המיסוי הנמוך על ההון, הכניסה המדינה מעל ל־32 מיליארד שקל "עודפי גבייה".

הממשלה מתגאה באיפוס הגרעון בתקציב. אך הוא הושג בפועל באמצעות איפוס תוספות התקציב הנחוצות — אפס לרווחה, לבריאות, לחינוך ולתחבורה הציבורית. התוצאה: 5,000 נהגות ונהגים חסרים בתחבורה הציבורית, קרוב ל־6,000 מורות ומורים חסרים במערכת החינוך — בעיקר בגלל השכר הנמוך.

"הם יעבדו גם ב־6,900" אמר על המורות מנכ״ל משרד האוצר. בלחץ ההפגנה הארצית בתל אביב, ימי השביתה שהיו והאיום להשבית את פתיחת שנת הלימודים, העלתה הממשלה את ההצעה ל־9,600 שקל למורה מתחילה — אך ב"תמורה" לתוספת עבודה וביטול חופשות. נכון לכתיבת שורות אלה הסתדרות המורים לא מוותרת על הדרישה הצודקת לשכר התחלתי של 10 אלף שקל — בלי תוספת עבודה ובלי ביטול חופשות.

למה בממשלה מתעקשים לסרב לדרישות עובדות ההוראה? "אנחנו יושבים על חבית חומר נפץ" הסביר הממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס, ״הסכמי השכר עלולים להיות הגפרור שיצית את האש״. מה הסכנה הגדולה? "השכר במגזר הציבורי ישפיע גם על הפרטי". כלומר, האוצר חושש שאם המורות ישיגו העלאת שכר באמצעות מאבק, עלול לפרוץ גל של מאבקי שכר במגזר הציבורי והפרטי. זו הסיבה שהממשלה והאליטה הקפיטליסטית מתנגדות לדרישות הצודקות של המורות. וזו בדיוק הסיבה עבור כלל ארגוני העובדות והעובדים במשק להתגייס לתמיכה במורות — כחלק מהמאבק נגד "עושק המחייה" עליו הכריזה ההסתדרות באחרונה.

"מלחמת עולם ביוקר המחייה"

יו״ר ההסתדרות, בר דוד, הכריז על "מלחמת עולם ביוקר המחייה". איך נראית כרגע המלחמה? תחת הכותרת החלשה "קונים חכם ונלחמים בעושק המחייה" ההסתדרות קוראת להחרים את המוצרים המשווקים על ידי חברת שסטוביץ', דיפלומט וקימברלי־קלארק. בנוסף, מנגנון ההסתדרות מארגן משמרות מחאה מחוץ לבתיהם של ראשי החברות ודוכני הסברה במרכזי קניות שאמורים, לפי אתר ההסתדרות, לסייע "לצרכנים בהרכבת סל מוצרים מוזל ונגיש".

פחות משבועיים לפני שהכריז על חרם צרכנות, בר דוד הצהיר כי בהתחשב באינפלציה, ה"יעדים המרכזיים" שלו הם: העלאת שכר המינימום והסכם שכר חדש במגזר הציבורי. הוא אף איים שאם הממשלה לא תיענה לשתי הדרישות הללו "נצטרך לצאת פה לרחובות". "תאריך היעד שלי הוא 1 בספטמבר" אמר בר־דוד "יכול להיות שיהיה שיתוף פעולה עם המורים״.

אך עם תחילת "מלחמת עולם ביוקר המחייה", בר־דוד זנח את מה שהגדיר כיעדים מרכזיים. ימים ספורים לאחר האיום על הממשלה, נפגש בר דוד עם ראש הממשלה לפיד. לדברי בר דוד, הוא גילה בפגישה שלפיד "קשוב". אבל נראה שבר דוד הוא זה שהיה קשוב לראש הממשלה הקפיטליסטית.

הדרישות של ההסתדרות מהממשלה, שפורסמו בעקבות הפגישה, כללו מנגנון לתוספת יוקר רק על אינפלציה של מעל ל־4.25% (נסיגה מדרישה קודמת לפיצוי מעל 3% שעלתה לפני 4 חודשים), מענקים רק למשתכרים מתחת לשכר המינימום, הקפאת מחירי חשמל, מים ומוצרי מזון שבפיקוח, הקצאת של 10% מהדירות החדשות לדיור ציבורי... בכל תחום ותחום, הציבה הנהגת ההסתדרות יעדים מזעריים, מינימליים, קטנים מדי — "קשובים" לממשלה שמסרבת לפתוח את הכיס.

בעיקר בולט מה שאין בתוכנית: אין תמיכה בדרישות המורות ואין דרישה להעלאת שכר המינימום והשכר במגזר הציבורי, אין הגדלת סל המוצרים שבפיקוח — כולל שכר הדירה, ואין הורדת מע״מ או מחירי התחבורה הציבורית.

ומה אם הממשלה לא תקבל את תוכנית ההסתדרות? בר דוד אמנם מצהיר שהוא עוד עלול לכנס "בתחילת ספטמבר את מוסדות ההסתדרות מתוך מטרה להכריז סכסוך עבודה במשק". אך תוכנית אמיתית להסלמה כולל שימוש בנשק השביתה — כצעד שיא במאבק, ולא כהוצאת קיטור — אינה בלקסיקון שלו.

אבל בר דוד לא יכול פשוט להדליק ולכבות את המחאה כרצונו, בטח שלא אחרי שהוא פתח את התיאבון עם רטוריקה על מלחמה ביוקר המחייה ובהון. רוני רז, יו״ר ועד עובדי כלל, כתב ל־4,000 עובדות ועובדי החברה שחרם הצרכנים הוא רק השלב הראשון במאבק. בהמשך "נצא לרחובות, נשבית את המשק ונסגור את המדינה… העובדים והגמלאים בישראל לא יהיו הפקר!". יחיאל שמן, יו״ר ועד עובדי אלפא (פלאפון ובזק בינלאומי), אמר בהפגנה מול ביתו של מנכ״ל דיפלומט: "העובדים שלנו צמאים להדליק את המדינה. עם הגב הכלכלי והארגוני של ההסתדרות, העובדים וההסתדרות — גם הציבור יגיע".

מלחמה אמיתית נגד עושק המחייה תצריך התגייסות של העבודה המאורגנת ושל הציבור הרחב לפעולות מחאה, הפגנות, עיצומים ושביתות. ההכנות לקראת ספטמבר של מאבק ומחאה נגד עושק המחייה צריכות להיות כבר בעיצומן — כולל אסיפות במקומות העבודה, בשכונות ובבתי הספר בהובלת מורות ועובדות אחרות מהעבודה המאורגנת.

משמרות מחאה והסברה במרכזי הקניות, עליהן הכריזה ההסתדרות, צריכות לשמש כדי לגייס את הציבור הרחב למאבק בממשלה ובבעלי ההון — ולא רק לחרם צרכנות — ולהכין את השטח לקראת האפשרות של צעדי שביתה.

חרם צרכנות יכול להיות אפקטיבי סביב מטרות נקודתיות. אך סביב נושא כללי כמו יוקר המחייה, ההסתדרות חייבת להעלות גם דרישות שנוגעות ישירות בהכנסה ולהסתמך על הכוח של חבריה, לא רק כצרכנים, אלא כעובדות ועובדים — זה הכוח שבלעדיו המשק לא מתפקד. מאבק המורות היה נותר חסר שיניים לולא האיום בהשבתת פתיחת שנת הלימודים הקרובה.

ארגוני עובדים ועובדות, יחד עם התאחדות הסטודנטים הארצית, שהצהירה רשמית על תמיכה במאבק המורות, וארגוני מאבק נוספים צריכים לבנות שיתוף פעולה עם המורות סביב האיום לא לפתוח את שנת הלימודים. הדרישות של המאבק צריכות להתרחב וכלול גם את העלאת שכר המינימום, מתן תוספות יוקר, הרחבת פיקוח המחירים ומימון הצעדים מהכיס של התאגידים הגדולים. סביב המסרים האלה אפשר לארגן עצרת מחאה המונית סביב ה־1 בספטמבר — נגד עושק המחייה, אי־שוויון ושלטון הון — בהובלת עובדות ההוראה והעבודה המאורגנת כחלק ממתווה להסלמת המאבק.