הישגים לצד תמרורי אזהרה בהסכם המתגבש – המאבק על החינוך ממשיך
הגנה על רווחי נדל״ן או על הזכות לדיור ראוי?
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
פרספקטיבות
הקפיטליזם הישראלי והכיבוש ב"עידן של אי־סדר"
מסמך ניתוח ופרספקטיבות שהופק, נדון וגובש במסגרת תהליך הדיון התנועתי סביב הוועידה הארצית של מאבק סוציאליסטי ■ פרק המבוא
516

המסמך הבא גובש בעיקרו לקראת הוועידה הארצית של תנועת מאבק סוציאליסטי, שהתכנסה ב־28–30 באפריל 2022 בתל אביב. הוא משקף תהליך דיון קולקטיבי סביב פרספקטיבות ומאזן של אירועים, ונועד לתרום להערכת מצב תקופתית. נכתב בידי שחר בן־חורין ויאשה מארמר, נדון בסדרת דיונים מקדימים במוסדות ההנהגה הארצית ובסניפי התנועה, ועיקריו נדונו ואומצו בוועידה הארצית. גירסה זו כוללת התאמות עריכה ועדכון קל.

מבוא: הקפיטליזם הישראלי והכיבוש ב"עידן של אי־סדר"
פרק 1: המלחמה הקרה החדשה ושקיעת הניאו־ליברליזם
פרק 2: המגפה שזיעזעה את העולם
פרק 3: ההקשר האזורי
פרק 4: התקוממות נגד כיבוש ומצור
פרק 5: "ממשלת השינוי"
פרק 6: העבודה המאורגנת ותנועות חברתיות
סיכום: השמאל ובניית אלטרנטיבה סוציאליסטית

הוועידה הארצית של תנועת מאבק סוציאליסטי, כחלק מתנועת ISA הבינלאומית, מתכנסת בתקופה של טלטלה עזה. בשנה ה־3 מאז קו פרשת המים של משבר הקורונה, הפלישה האימפריאליסטית של רוסיה לאוקראינה מייצגת עידן חדש ביחסים העולמיים, שעה שהיא משקפת תמורות עמוקות במאזן הכוחות במערכת הקפיטליסטית העולמית, ההולכת ומתפצלת, עם הסלמה חריפה בקיטוב ובעצימות המתחים והעימותים הבין־אימפריאליסטיים, ובליבם העימות בין שתי מעצמות־העל, ארה״ב וסין. מגפת הקורונה — המשבר הבריאותי המשתק ביותר בעת המודרנית — האיצה משבר מערכתי, שממחיש בברוטליות: הקפיטליזם של המאה ה־21 מצעיד את האנושות בכיוון דיסטופי, עם מלחמות אימפריאליסטיות, אי־שוויון מקצין, עוני, משברים חברתיים, מתקפות על חירויות בידי משטרי ריאקציה, סכנה גוברת לשימוש בנשק גרעיני ומשבר אקולוגי קטסטרופלי המציבים כשלעצמם איום קיומי. האמרה שרוזה לוקסמבורג הפכה לפופולרית בזמן מלחמת העולם הראשונה, שהברירה היא בין מעבר לחברה סוציאליסטית לבין שקיעה חזרה לברבריות, הולכת ומקבלת מישנה תוקף כיום.

מגפת COVID19, שגבתה את חייהם של מיליונים רבים[1] — ורשמית, מעל 10,000 באוכלוסיית ישראל ומעל 5,000 שדווחו באוכלוסיית הרשות הפלסטינית ורצועת עזה — הייתה התהליך המרכזי שעיצב את האירועים ברמה העולמית עם תחילת שנות ה־2020. הנגיף פועל כסוכן כאוס המקצין את כל הסתירות במערכת הקפיטליסטית העולמית, וכתוצאה מכך מעמיק משבר לגיטימציה מערכתי, תהליכי קיטוב פוליטי ורדיקליזציה, מהפכה ומהפכת־נגד, ותמונת "אי־סדר" במערכת העולמית.

משבר הקורונה סימן נקודת מיפנה היסטורית בהתפתחות משבר יסודי במערכת הקפיטליסטית העולמית, עם השפעות שיעצבו מהותית את העשור הקרוב, בד־בבד עם התפתחות המשבר האקולוגי, המגמד את המגפה בממדיו. בתוך כך, הוא סימן שלב חדש במאבק המעמדי ברמה העולמית, האזורית והמקומית, עם מרחב מוגבר להתערבות משמאל לממסד, אך באופן מסוכן גם מימין. שנת 2022 נפתחה עם נקודת מיפנה נוספת בדמות המלחמה באוקראינה, לצד התפתחויות חשובות נוספות, ובראשן תחלואת האומיקרון וגם גל התייקרויות עולמי שכבר הוביל למחאות ענק ומשברים פוליטיים חריפים בקזחסטן, סרי לנקה, פקיסטן ופרו. ההתפתחויות מסמנות הן את מחדלי המערכת והקיטוב הגובר ברמה העולמית, והן את הפוטנציאל המוגבר להתנגדות ולמאבק המוני מול המערכת.

הוועידה הארצית הקודמת, בסוף דצמבר 2019, נערכה למעשה כשהמגפה כבר החלה להתפשט מאחורי הקלעים, רגע לפני הסערה. במרכז הערכת המצב שגיבשנו אז, עמדה הפרספקטיבה שהכלכלה העולמית נמצאת על סף מיתון עולמי חדש, ששורשיו בבעיות שנותרו בלתי פתורות בכלכלה העולמית מאז "המיתון הגדול" העולמי של 2008 — למעשה, סתירות במערכת הקפיטליסטית, שהמדיניות הניאו־ליברלית הזינה ולא הייתה מסוגלת לפתור. בתוך כך, התייחסנו גם לזעזועים גיאו־פוליטיים כטריגר למשבר כלכלי חדש — אבחנה ששוב נעשית אקטואלית על רקע המלחמה באוקראינה.

משבר 2008 בזמנו חולל מיפנה היסטורי והשליך את העולם לעידן חדש של אי־יציבות, הקצנת אי־שוויון, קיטוב פוליטי, רדיקליזציה המונית עם ביטויים מימין ומשמאל, והתפתחות תנועות המונים, חלקן חסרות תקדים, כחלק מתהליכי מהפכה ומהפכת־נגד שהרימו ראש בהיקף נרחב. ערב פרוץ המגפה, הפוטנציאל למיתון הלך ונבנה על רקע נסיגה חלקית בתהליך הגלובליזציה, עם התעצמות מלחמות סחר.

כמו כן, הצבענו אז על התפתחות גל של תנועות המונים ששטף את העולם ב־2018–2019, ביסודו ביטוי למרד נגד הקפיטליזם הניאו־ליברלי. אותה שנה ייצגה נקודת מיפנה בתנועת האקלים, שהוציאה מיליונים לפעולות מחאה, בהשפעת ההחמרה במשבר האקלים, תוך אימוץ הרעיון של נשק השביתה במאבק, אומנם עדיין לא כשביתת עבודה, אך תוך הצפת מסקנה התחלתית שדרוש "שינוי שיטה" בתגובה למשבר. התקוממויות עם מאפיינים מהפכניים שבו והרימו ראש בעוצמה באזורנו, מאלג׳יריה וסודאן ועד עיראק ולבנון, ובהיקף מוגבל יותר גם באיראן. אותן תנועות היו ממושכות יחסית והמחישו למידה מניסיון מצטבר מאז הנחשול המהפכני של 2011. ברקע, ברמה העולמית, המשיך להתפתח גל הלוחמנות והמאבקים ההמוניים הפמיניסטיים, שהחזיר לסדר־היום את השביתות הפמיניסטיות ההמוניות מאז 2016, והוליד את גל מחאת ‎#MeToo, כביטוי לרדיקליזציה המונית נגד דיכוי נשים, שהלכה וחיזקה את המסקנה ש"כל המערכת אשמה". באמריקה הלטינית, החל "גל ורוד חדש", של עליית כוחות "פרוגרסיביים" לשלטון, על בסיס התנגדות לניאו־ליברליזם.

בצירוף־הנסיבות ההיסטורי הזה פרצה המגפה, שטילטלה את כל תחומי החיים, הציתה מיתון עולמי והאיצה, כאמור, משבר מערכתי. שלב של התאוששות מוגבלת מ"מיתון הקורונה", על בסיס רעוע ובלתי שוויוני, התחלף באינפלציה ובגלי ההדף של המלחמה באוקראינה, ללא כל אופק להתייצבות מבנית בשנים הקרובות. עוד קודם, המגפה העצימה במהרה קיטוב מעמדי וזעם על המחדלים של ממשלות קפיטליסטיות, ועל הציניות של בעלי ההון, שדגרו על המשאבים העצומים שברשותם, ניצלו את המגפה לפגיעה בעובדים ובעובדות, והעזו לדרוש ולסחוט מענקים והטבות על חשבון כספי הציבור — בישראל, למשל, בעלי רשתות השיווק נקטו השבתת מעבידים כדי לכפות על המדינה לנפח עוד את כיסיהם.

בד־בבד, המגפה הפנתה זרקור לתפקיד החיוני שממלא מעמד העובדים והעובדות בקיום צורכי החברה, ורמזה כתוצאה מכך לכוחו החברתי הפוטנציאלי. התפתחה אהדה מיוחדת לצוותים הרפואיים ולעובדים ועובדות רבים, שהוכיחו הקרבה עצמית בקו החזית מול המגפה, לא פעם בשכר נמוך, ובניגוד גמור לאליטות הקפיטליסטיות שהוכיחו שוב ושוב נתק ואטימות לתנאים ולמצוקות של ההמונים. ההלם הראשוני פינה את מקומו להפגנות, שביתות והתארגנות, ובתוך חודשים הסתמן גל חדש של מאבקים המוניים ברמה האזורית והעולמית, החל מהתקוממות ג׳ורג' פלויד בארה״ב, שהתפשטה לארצות נוספות. תנועות מקרב מעמד העובדים והעובדות ושכבות ביניים שבו בעוצמה מחודשת, נגד התקפות חדשות ואף למען שיפור תנאים, לאחר שהמגפה חשפה מחדלים מערכתיים קטסטרופליים, והגבירה בפרט ביטחון עצמי בקרב עובדות ועובדי "קו החזית" בכוחם לדרוש ולהיאבק לשינוי. ברחבי המזרח התיכון, התפתחה תסיסה מחודשת, אומנם בתנאים מורכבים יותר, ובאמריקה הלטינית המשיך המיפנה שמאלה.

בישראל, למרות קו הרסני בהובלת יו״ר ההסתדרות בר־דוד, עם מדיניות של משת״פיות מעמדית ושקט תעשייתי, ולמעשה, הפקרת מעמד העובדים והעובדות להתמודד עם פגיעות קשות, התפתחו הפגנות רחוב ושביתות לוחמניות של העובדות הסוציאליות, האחיות, הרופאות המתמחות, צעדי מאבק חשובים של איגודי המורות שהתמודדו עם הסתה ארסית. תנועת המחאה נגד נתניהו בבלפור וברחבי הארץ נהפכה בשיאה, בתגובה לניסיונות דיכוי והשתקה, למחאה פוליטית כללית, שהייתה לרגע אוהל התכנסות למחאות נגד מדיניות הממשלה הקפיטליסטית ונגד אי־שוויון, ואפילו, בשוליים, עם קולות נגד הכיבוש.

בעיצומה של המגפה, רגע לפני הסתלקותו מהזירה, ממשל טראמפ התערב ביחסים האזוריים במזרח התיכון, וסיפק חסות, ואמצעי סחיטה ו"שוחד", להכשרת שלב חדש בהתקרבות האסטרטגית בין הקפיטליזם הישראלי לציר המשטרים הסעודי־סוני, עם הכרזת "הסכמי אברהם". פורמליזציית היחסים הונעה ממספר גורמים, אך בראש ובראשונה מחפיפת אינטרסים גיאו־פוליטיים בעימות מול איראן ובעלות בריתה. תחת ממשל ביידן, נראה רק בתחילת פברואר 22' שגוברים הסיכויים להסכם גרעין מחודש, אולם עם הפלישה לאוקראינה התמונה התהפכה. האיום של התלקחות חילופי מהלומות צבאיים עד כדי מלחמה אזורית ימשיך לרחף באוויר.

כשם שהמשבר הבריאותי ההיסטורי העצים התנגדות לטראמפ, לבולסונארו, לבוריס ג׳ונסון ולגורמי ימין פופוליסטיים נוספים, הוא מילא תפקיד מפתח גם בשינוי שלטוני בישראל. משבר פוליטי של אי־הכרעה, שהוליד רצף של ארבע מערכות בחירות, הסתכם בסילוק נתניהו מבלפור, לעת עתה. "ממשלת השינוי" מורכבת מקואליציית "מרכז־ימין" חריגה של מפלגות פרו־קפיטליסטיות עם פערים משמעותיים, שגויסה ב"צו חירום" לייצוב הקפיטליזם הישראלי ומשטר הכיבוש. אל מפלגת העבודה, שהשתתפה בממשלת נתניהו האחרונה, חברו הפעם גם מרצ ורע״מ — השתלבות ישירה של מפלגה ערבית בשלטון הישראלי לראשונה מזה עשורים — לטובת פרויקט ייצוב המערכת, תוך שהן מתדלקות אשליות בפוליטיקה העיוורת של "הרע במיעוטו".

תנועת המחאה נגד נתניהו התפזרה. אך הממשלה הקפיטליסטית החדשה רחוקה מלהיות פופולרית, נשענת על תמיכת מיעוט, מדשדשת אחרי מחנה נתניהו בסקרים והספיקה לעורר שורת מאבקים חברתיים. גל הדלתא, ועוד יותר מכך, גל האומיקרון, הכניסו אותה לעימות מוגבר עם חלקים בעבודה המאורגנת, ובאופן בולט, מקרב כוח העבודה במערכת הבריאות וארגוני עובדות ההוראה, שפעם אחר פעם במשבר הזה נדחפו להתערב "מלמטה" כדי להתגונן מול היגיון הרווח במשק שהגביר סיכונים ומנע השקעת משאבים חיוניים.

מגמת אינפלציה השוחקת את כוח הקנייה של מעמד העובדים והעובדות, שבה ומתדלקת זעם המוני על יוקר המחיה, עם מיקוד מעמדי על תאגידים המגלגלים רווחי עתק שהחליטו לנצל הזדמנות לשדוד נתח גדול יותר מהכנסות הציבור. שר האוצר ליברמן נמצא בתחתית דירוג סקרי דעת הקהל. הזעם סביב יוקר המחיה עשוי להיות מתורגם ואף במהירות למאבקים ברחובות ובמקומות העבודה, בעימות מול הממשלה והתאגידים הגדולים. השינוי בהלך הרוח דחק אפילו את יו״ר ההסתדרות בר־דוד — העושה דה־לגיטימציה לשביתות ושמכר את ציבור העובדות והעובדים במסגרת "עסקת החבילה", שעקב מתווה שכר המינימום הביזיוני לא ברור אם תעבור סופית — לאיים על הממשלה בצעדי מאבק אם לא תתערב. הבנת הפוטנציאל הנפיץ, עם זיכרון ממחאת 2011, גרמה בפברואר לחלק מהתאגידים להכריז על דחיית התייקרויות, ולממשלה להשיק תוכנית לעג לרש לטיפול ביוקר המחיה.

תעמולת השלום הצינית של הסכמי הנורמליזציה שנחתמו בחסות ממשל טראמפ לא הצליחה למחוק את המציאות של סכסוך מדמם, כיבוש ומצור, שהחריפו בהשפעת המגפה, המיתון, "אפרטהייד החיסונים" והפרובוקציות וההתקפות מצד הקפיטליזם הישראלי. ממשלת בנט־לפיד ממשיכה ביתר־שאת בביצור משטר הכיבוש והדיכוי הלאומי המושלט על מיליוני פלסטינים. אקורד הסיום של שלטון נתניהו היה משבר הסלמה בסכסוך הלאומי, ששיאו בהפצצות הברבריות ברצועת עזה, בהן נספו גם עשרות ילדים, וברקטות ששוגרו למרכזי ערים ישראליות.

אולם המתקפה על הפלסטינים, בתמיכת "גוש השינוי", הציתה גם גל של התנגדות עממית נרחבת, בהובלת צעירים וצעירות פלסטינים. ההיבט העוצמתי ביותר של ההתקוממות ההתחלתית שהתפתחה היה שביתת המחאה הכלל־פלסטינית שחצתה את הקו הירוק. במקביל, הפגנות סולידריות המוניות התארגנו ברחבי האזור והעולם. כעדות לסתירות קיצוניות במערכת, האנושות הצליחה באחרונה לפרוץ עוד גבולות כשהטיסה מסוק זעיר במאדים, גם בזכות מהנדס פלסטיני צעיר מעזה שהשתתף בצוות נאס״א, אך היא אינה מסוגלת על בסיס צורת ההתארגנות הקפיטליסטית לשים סוף לעוני המהונדס ולדיכוי השיטתי של מיליוני פלסטינים ולכונן שוויון בין כלל הקבוצות הלאומיות באזור.

הסתירה האקולוגית היסודית בקפיטליזם מקצינה לדרגת איום קיומי על עתיד החברה האנושית. ועידת האקלים ה־26 של האו״ם (COP) הסתכמה בכישלון מוחלט לנקוט צעדי חירום מסיביים בטווח המיידי לבלימת המשבר — ובהשוואה ל"הסכם פריז" ב־2015, לא ניתן היה לטפח אשליות סביבה כ"הצלחה". עם זאת, היא גם הדגישה שהתפתחות משבר האקלים באופן אגרסיבי יותר, עם חצייה מתמשכת של "נקודות אל־חזור" וצפי להידרדרות מואצת לשיבושי ענק בכלכלה ובחברה בכלל, מאלצת את הממשלות הקפיטליסטיות והתאגידים הגדולים לנקוט צעדים מסוימים, מוגבלים, בחתירה להשתלט על המשבר, המאיים בפרט גם על יציבות חברתית. "קפיטליזם ירוק" מנסה להפוך את המעבר הדרוש לכלכלה בת־קיימא מבחינה אקולוגית לאפיק רווח חדש עבור ההון, בעוד שתאגידים רבים, בפרט בתעשיות המזהמות ביותר, ממשיכים לפעול לצמצום צעדים "סביבתיים" שעשויים לאיים על אינטרס הרווח שלהם בעתיד הנראה לעין. היקף וקצב השינויים הדרושים במשק האנרגיה ובתהליכי הייצור ככלל מתנגשים עם מגבלותיהן של הבעלות הפרטית על משאבים חברתיים עצומים ושל המסגרת של מדינות לאומיות — כלומר, הם חורגים הרבה מעבר למה שההון והמדינה הקפיטליסטית מסוגלים לחולל. הסתירה שבין כישלון המערכת לבין הצעדים הדרושים אובייקטיבית הולכת ונעשית גורם רדיקליזציה עמוק עבור דור חדש.

מטרת המסמך היא לעזור לסכם ולמפות פרספקטיבות להתפתחויות מרכזיות תחת הקפיטליזם הישראלי בתקופה הבאה, ובפרט בהקשר של תנאי המחיה, שינויים תודעתיים והתפתחות מאבקים חברתיים. זאת, תוך שימת לב ללחצים הפוליטיים המופעלים על השמאל הסוציאליסטי בעיצומו של משבר חברתי מורכב, עם התפתחות מהירה של שינויים בהלכי רוח וגם ויכוחים בלתי נמנעים בין גישות שונות בקרב חלקים בתנועת העובדים והעובדות והשמאל, ביחס לצעדים ולדרישות שנחוץ לקדם.

אירוע חריג ופתאומי בעוצמה של הקורונה משמש תזכורת למגבלותיהן של תחזיות תקופתיות. כלכלנים קפיטליסטיים כינו אותו "ברבור שחור", אירוע נדיר טורף קלפים שלכאורה לא ניתן לצפות מראש. אלא שיד המקרה, הממלאת תפקיד בכל משבר, לעולם אינה מסבירה את גורמי היסוד למשברים היסטוריים. ראשית, מדובר ב"אסון טבע" מעשה ידי אדם. הפנדמיה כשלעצמה הייתה תולדה של שיטת ייצור מיושנת, האחראית להרס אקולוגי מסיבי, למתקפה מתמשכת על תנאי המחיה והשירותים החברתיים, לפגיעה במוכנות למגפות חרף כל ההתרעות והראיות המדעיות לגבי הסיכונים, ולפגיעה בהתמודדות בזמן אמת. שנית, כאמור, המגפה שימשה זרז ולא גורם שורשי לתהליכי משבר מערכתי בכל תחום.

קטסטרופת הקורונה פתחה עידן חדש, שכלכלנים קפיטליסטיים כינו בינתיים באופן הולם עידן של "אי־סדר עולמי"[2]. חוסר היציבות ברמה העולמית יזמן עוד "ברבורים שחורים", גורמי נפץ פתאומיים עם השלכות רוחב על הדינמיקה של האירועים — דוגמת המלחמה באוקראינה — כל שכן, בדמות אסונות טבע נוספים בהשפעת המשבר האקולוגי המתפתח, ואירועים שיציתו פיצוצים חברתיים עוצמתיים, ובכלל זה, תנועות המונים שבחלקן ינועו ממחאה לעבר התקוממות כוללנית נגד הסדר החברתי.


[1] ארגון הבריאות העולמי, 05.05.22, מעריך כי המגפה הביאה בשנים 2020–2021 באופן ישיר ועקיף לתמותת־יתר של כ־13–17 מיליון בני־אדם.

[2] Deutsche Bank, 09.09.20: "The Age of Disorder — the new era for economics, politics and our way of life"




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.