ב־25.8 הוחלט להעלות את התפוסה באוטובוסים ל־75%. בגליון ספטמבר־אוקטובר של עיתון המאבק פורסם ראיון עם מיכה ואקנין, נהג אוטובוס וחבר מזכירות איגוד התחבורה בארגון כוח לעובדים, בו הוא התריע כי ההחלטה הזו תוביל להגברת התחלואה. דוגמה נוספת לאופן בו מדיניות הממשלה שמעדיפה צפיפות והזנחה על פני השקעת תקציבים, הייתה הסיבה המרכזית לקפיצה בתחלואה. אנו מביאים כאן את הראיון כלשונו כפי שפורסם בתאריך 6.9.2020.

מערכת עיתון המאבק.

לאחר 23 שנים על ההגה למיכה ואקנין (44), נהג התחבורה הציבורית, נמאס. לפני כחמש שנים הוא הקים עם חבריו את ועד העובדים בחברת סופרבוס, והיום משמש כחבר מזכירות איגוד ועדי התחבורה בארגון כוח לעובדים. "גם לפני הקורונה, יום העבודה של נהג בתחבורה הציבורית היה יום ארוך ומפוצל, שכולל לחץ, ואלימות מילולית ופיזית. בשביל להחזיק את הראש מעל המים צריך לעשות כ־250 שעות בחודש ויותר" מסביר מיכה "והקורונה הביאה איתה עוד בעיות נוספות".

מה אתה אומר על החלטת משרד התחבורה להעלות את התפוסה באוטובוסים ל־75% בשעות העומס?

אני חושב שהתחבורה הציבורית היא פצצה מתקתקת בתחלואה. אנחנו רק עולים בקצב ההדבקות — אלפיים נדבקים ביום. אל תשכח שארבעת הספסלים שמאחורי הנהג סגורים עקב הקורונה, ולכן המשמעות היא תפוסה של 100%. אין שום אפשרות לשמור שני מטר. זה אוטובוס עמוס, סגור וממוזג. אצלנו בסניף כ־15 נהגים נשלחו לבידוד בחודש שעבר ובסניפים אחרים גם 22–25 נהגים נשלחו לבידוד. חלק מהם גם נדבקו. זה מסכן את חיי הנהגים וגם את הנוסעים. אנחנו הופכים להיות הסרדינים פה. באים בבוקר ויוצאים אל הלא נודע.

כל זה רק מגביר את הסכנה להתפרצות גדולה נוספת...

בדיוק. חוסכים בעלויות ומגבירים את התפוסה כאילו התחלואה ירדה. הסבירות שנהגים יחלו או יכנסו לבידוד גדלה משמעותית חד וחלק. ועכשיו הוסיפו לנו גם את גביית המזומן מהגמלאים. אז יש מגע עם הנוסע. יש תחושה שהם חוסכים ואנחנו באש. תוסיף לזה את כל החיכוכים עם הנוסעים על נושא המסכות, ומניעה לשלם במזומן למי שלא גמלאי, ומניעה מנוסעים לעלות לאוטובוס מעבר לתפוסה המותרת — כל זה מגביר את האלימות כלפינו, את המתח והלחץ.

אז מה האלטרנטיבה? איך אפשר להתמודד אחרת עם הצורך בתחבורה ציבורית בשעות העומס?

צריך לתגבר את הקווים — במקום קו אחד כל רבע שעה תוציא שני קווים. יש רכבים מוכנים ויש נהגים. בעבר היה חוסר של 4,000 נהגים בענף, אבל במשבר הקורונה, בכל התחבורה הציבורית דיללו המון קווים ופיטרו כ־100–130 נהגים בכל חברה. לא תהיה בעיה לקלוט נהגים בתקופה הזו.

איגוד ועדי התחבורה בכוח לעובדים מתכונן לצאת למאבק. אתה יכול לספר לנו על מה המאבק שלכם?

האיגוד שלנו מאגד את הוועדים של סופרבוס, אגד תעבורה, דן בדרום וקבוצת עובדי אגד. אנחנו דורשים להעלות את השכר מ־43 שקל ל־55 שקל לשעה. אנחנו עובדים המון שעות בחודש רק בשביל להביא משכורת מכובדת. העבודה היא עבודה קשה, אין מספיק הפסקות כי הסידורים צפופים ויש פקקים אבל בסוף אתה חוטף את הצעקות מהנוסעים שלא יודעים שהאיחור הוא מהפקק ואתה נוהג רצוף בלי הפסקה.

אתה חוזר הביתה אחרי יום כזה והראש שלך מפוצץ. בגלל זה נהגים עזבו את המקצוע. אם השכר יעלה ל־55, הנהג יוכל להוריד קצת משעות העבודה, להיות קצת יותר בבית ועם הילדים, וגם להיות יותר רענן בעבודה, להיות יותר אדיב ופחות לחוץ ועצבני. זה גם ישפר את הבטיחות.

אנחנו דורשים גם הכרה בנהג כמקצוע שלנו על ידי המוסדות השונים, וגם הכרה בוותק מקצועי־ענפי. מאז ההפרטה של אגד התחילו מכרזים. לדוגמה לפני סופרבוס אנחנו עבדנו בחברת קווים, ביום אחד המפעיל מתחלף. הנהגים נשארים ורק מחליפים חולצה לחברה החדשה, אבל כל התנאים שלהם וכל הוותק שלהם מתאפס. כל ימי המחלה שצברת נמחקו בלילה אחד. תשלום ההבראה והחופשה שתלויים בוותק נפגעים. פשוט מתחילים מההתחלה.

אנחנו דורשים שבמכרזים יבטיחו שחברה שזוכה במכרז תיקח את הנהגים הקיימים עם הוותק שלהם והזכויות שצברו. ההפרטה שהייתה, זה היה בשביל להרוס את הדברים האלה. אנחנו פה בשביל להחזיר את זה.

אנחנו באיגוד נילחם על זה עד טיפת דמנו האחרונה. אם נצטרך להפגין — נפגין, ואם נצטרך להשבית — נשבית. כבר ארגנו הסברה לנוסעים על המאבק. אנחנו דורשים את הזכויות שמגיעות לנו. בשביל זה הקמנו ועדים, חתמנו הסכמים, הקמנו איגוד והכנו תוכנית עבודה.