בלי פתרון לסכנת ההדבקה, בלי מענה לצרכים החינוכיים
ממשלת ה"שינוי" הגישה תקציב חונק ועוד שורה של גזירות
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
ירושלים שוב בוערת
הפרובוקציות של המשטרה והימין הקיצוני הובילו להסלמה מסוכנת
נתניהו קיים הערכת מצב ונתן אור ירוק להמשך האלימות המשטרתית ■ ראשי "מחנה השינוי" מיישרים קו ■ בשביל לעצור את הפרובוקציות של הימין הקיצוני ואת פינוי המשפחות הפלסטיניות בשייח' ג׳ראח דרושה התגייסות רחבה למאבק סולידרי של ישראלים ופלסטינים מהשורה
1,240

ירושלים שוב בוערת: פריצת השוטרים לתוך הר הבית / מתחם המסגדים לאחר תפילת הרמדאן אתמול בלילה (7.5), וירי רימוני הלם וכדורי מתכת מצופי גומי על מאות מתפללים, היא תפנית מסוכנת בהסלמה של השבועות האחרונים, עם השלכות על הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועל האזור כולו.

כוחות יס״מ ומג״ב נכנסו לתוך מבנים סגורים כמו אולם התפילה "באב אל־רחמה" ותקפו את הנוכחים ברימוני הלם. הכוחות אף השליכו רימוני הלם לתוך המרפאה של מתחם המסגדים בעוד הצוות הרפואי והפצועים שהו במקום. במקביל המשיכו בלילה הפגנות שדוכאו באלימות בשייח' ג׳ראח ושער שכם. הסהר האדום דיווח על 205 פצועים פלסטינים בשלושת המוקדים, רובם במתחם אל־אקצא. מתוכם 45 עם פגיעות ראש מכדורי מתכת מצופי גומי ושני פצועים קשה. 18 שוטרים נפצעו בעימותים, רובם קל. אלו האירועים האלימים ביותר במזרח ירושלים מאז 2017.

מוקדם יותר היום, המשטרה ניסתה למנוע מאלפי מתפללים מוסלמים להגיע לעיר העתיקה בירושלים ולהשתתף בתפילות לילת אל־קדר — אחד הלילות האחרונים בחודש הרמדאן בו מגיעים מדי שנה כמאתיים אלף מתפללים למתחם המסגדים בעיר העתיקה. התנועה בכביש 1, המוביל לירושלים, נחסמה על ידי המשטרה בשני הכיוונים בשביל למנוע גם מערבים־פלסטינים אזרחי ישראל להשתתף בתפילות. ההחלטה על ההתקפה הפרובוקטיבית על חופש התנועה ועל חופש הפולחן, התקבלה לאחר הערכת מצב בהשתתפות המפכ״ל, הרמטכ״ל, ראש השב״כ עם ראש הממשלה נתניהו, והשרים אמיר אוחנה ובני גנץ — והם מי שנושאים באחריות לתוצאות של ההסלמה המסוכנת שהם מובילים.

מוקדם יותר השבוע, ביום רביעי, כוחות צבא ירו למוות בסעיד יוסף עודה, נער בן 16 תושב הכפר אודלה שליד שכם, במהלך הפגנה באזור. באותו יום מת מפצעיו יהודה גואטה, בן 19 מירושלים, שנורה ע״י פלסטיני בצומת תפוח ביום ראשון. ההסלמה המדממת בסכסוך שעלולה להחריף בימים הקרובים, מזכירה עד כמה קמפיין ה"שלום" של נתניהו סביב הסכמי הנורמליזציה עם הדיקטטורות באזור היה מזויף ושקרי.

אותו קמפיין נתמך גם על ידי ראשי המפלגות המובילים היום את "גוש השינוי", שתמכו בהסכמים והתייחסו אליהם כצעד בכיוון הנכון. אבל הטענה שאפשר להתעלם מהשאיפות הלאומיות של ההמונים הפלסטינים ולהמשיך, עם ההרחבה של ההתנחלויות, עם הכיבוש והמצור ללא הפרעה, מתנפצת שוב על סלע המציאות. בתוך כך, איחוד האמירויות ובחריין ש"נרמלו" באחרונה את היחסים עם ישראל כמו גם ירדן ומצרים, נאלצו בלחץ האירועים לגנות את אלימות המשטרה במזרח ירושלים. טורקיה וסעודיה פרסמו גינויים דומים.

למה זה קורה דווקא עכשיו?

שעה קלה לפני פריצת העימותים באל־אקצא שוטר מג״ב השליך רימון הלם אל קהל של משפחות בעיר העתיקה שהתפוצץ סמוך מאד לילדה. אבל זו רק פעולה אחת מתוך רצף התקפות ופרובוקציות לאומנויות: ההסלמה במזרח ירושלים לא הגיעה משום מקום, ותפילות החג עצמן הן לא הסיבה לכך.

בניגוד לשנים קודמות, השנה, כוחות משטרה ומג״ב ניסו באופן יהיר למנוע מצעירים פלסטינים להתקהל בלילות חודש הרמדאן ברחבה של שער שכם בירושלים. גדרות, מחסומים, מעצרים, מכת״זיות, פרשים ורימוני הלם מנעו בכוח ישיבה במקום, עד שהמחאה הנחושה של הצעירים הפלסטינים אילצה את המשטרה לפתוח את הרחבה.

צילום: אקטיבסטילס

אלימות המשטרה בשער שכם, היא רק חלק מהדיכוי הגובר במזרח ירושלים, על רקע רמדאן קשה במיוחד שנחגג בצל מגפת הקורונה שמשתוללת בגדה ובעזה, ואחרי ששנת הקורונה החריפה את העוני והאבטלה בשטחים הפלסטיניים בכלל ובמזרח ירושלים בפרט.

אחרי שמחאת הצעירים הצליחה להביא להורדת הגדרות בשער שכם, הפכה שכונת שייח' ג׳ראח למוקד המחאה נגד הכיבוש במזרח ירושלים. כפי שהסביר מוקדם יותר השבוע הפעיל מוחמד אבו חומוס מעיסאוויה, במהלך הפגנה בשייח' ג׳ראח: "הניצחון שם (בשער שכם) נתן לצעירים כוח, הם ראו שהם יכולים להשיג תוצאות, וכעת בכל מקום שיש כיבוש, כמו פה, הם יגיעו".

המחאה בשייח' ג׳ראח העלתה הילוך במאבק נגד גירוש משפחות פלסטיניות קשות יום והשתלטות המתנחלים על בתי השכונה. צעירות וצעירים ערבים־פלסטינים הגיעו לשכונה מידי ערב, משורה של ישובים, כולל אום אל פאחם, קיימו ארוחות איפטאר, שרו שירים, הפגינו ומחו.

התשובה של המשטרה, על פי רוח המפקד של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, הייתה הגברת הדיכוי. ארוחות האיפטאר פונו בכוח, וההפגנות בשכונה הותקפו באלימות עם רימוני הלם, פרשים, מכות ומעצרים והסתיימו כמעט תמיד עם פצועים. ביום שלישי תועד מעצר של אחד המפגינים שהוטח לקרקע ושוטר לחץ על צווארו עם רגלו כשהוא צועק שהוא נחנק, המפגין פונה לטיפול בבית חולים. ביום שני, שוטרים הסתערו על חצר ביתו של סאלח דיאב, אחד התושבים שמובילים את המאבק בשכונה, הוא רוסס בגז פלפל, הופל לקרקע ורגלו נשברה. ביום שישי לפני ההפגנה בשכונה, נעצר דיאב ונלקח לחקירת שב״כ. במוצ״ש התקיימה הפגנה מול מגרש הרוסים בדרישה לשחררו.

לאלימות המשטרה מתווספות גם הפרובוקציות של הימין הקיצוני: ביום חמישי האחרון תועד בשייח' ג׳ראח סגן ראש העיר ירושלים אריה קינג, מאחל לפעיל הפלסטיני מוחמד אבו חומוס לחטוף כדור בראש, כשלצידו איתמר בן גביר, בנצי גופשטיין, מתנחלים ושוטרים.

הח״כ הטרי איתמר בן גביר, שנכנס לכנסת בעזרת נתניהו, פתח אוהל בשכונת שייח' ג׳ראח מול בתי המשפחות הפלסטיניות המאוימות בגירוש והכריז שהוא העביר לשם את "לשכתו הפרלמנטרית". תומכי בן גביר תקפו את הפלסטינים במהלך סעודת האיפטאר שקיימו בסמוך, העימות האלים בין תושבי השכונה למתנחלים הכהניסטים הסלים ובהמשך הערב רכב של אחד המתנחלים הוצת, מתנחלים שלפו אקדחים ואחד מהם ירה לעבר הפלסטינים. בן גביר כמובן לא נעצר, השוטרים לא קרעו את חולצתו ולא שברו את משקפיו כפי שעשו לח״כ עופר כסיף כשהשתתף בהפגנה בשכונה בסולידריות עם המשפחות המאוימות בפינוי.

מחשש לאיבוד שליטה, לשכת ראש הממשלה נתניהו פנתה לבן גביר בבקשה שיוציא את הלשכה המאולתרת מהשכונה ואף הזהירה כי הישארותו שם צפויה להוביל לירי רקטות מרצועת עזה. אך הכהניסט הסכים לעזוב רק לאחר שהובטח לו שכוחות משטרה יתוגברו מול הבית אליו העביר את "לשכתו".

ומה מציעים ב"גוש השינוי"?

עוד לפני שנתניהו ואוחנה הוציאו הודעות משלהם על האירועים, לפיד מיהר לגבות את ההתקפה הפרובוקטיבית על המתפללים במתחם המסגדים: "מדינת ישראל לא תאפשר לאלימות להשתולל בתוכה ובטח שלא לארגוני טרור לאיים עליה. מי שרוצה לפגוע בנו צריך לדעת שהוא ישלם מחיר כבד מאוד". הוא קרא לנבחרי ציבור לגלות אחריות, מבלי אפילו לציין את שמו של בן גביר. עמר בר־לב ממפלגת העבודה קרא לבלום בנחישות את "האלימות הפלסטינית בהר הבית". את זריקת רימוני ההלם למסגד אל־אקצא הוא כינה "אובדן שליטה טקטי". מה אפשר לצפות מראשי "ימינה", "תקווה חדשה", ו"ישראל ביתנו" מלבד תחרות מול נתניהו בהצהרות לאומניות ובטשטוש המציאות של מפעל ההתנחלויות והכיבוש במזרח ירושלים? מציאות אותה בנט, שקד, סער, אלקין וליברמן טיפחו.

כצפוי, ראשי "מחנה השינוי" לא מציעים מדיניות שונה מזו של נתניהו. הם רוצים לייצב את הכיבוש במזרח ירושלים ולהמשיך אותו, פשוט ללא "אובדן שליטה טקטי". במציאות, המצב במזרח ירושלים לא הולך להתייצב ללא סיום הדיקטטורה של הכיבוש וללא עצירת תהליכי ה"ייהוד", ההתנחלות והחנק הכלכלי הכבד שקורים בחסותה.

ביטול הבחירות לרשות הפלסטינית מציב את ירושלים במוקד

אחד הגורמים שהפכו בשבועות ובימים האחרונים את מזרח ירושלים ושכונת שייח' ג׳ראח למוקד העימות הוא ביטול הבחירות לפרלמנט הפלסטיני. תחת הדיקטטורה של הכיבוש בגדה צמחה דיקטטורת משנה של הרשות הפלסטינית שפועלת כיום כחסם על התפתחות המאבק נגד הכיבוש. הבחירות האחרונות לפרלמנט הפלסטיני ולנשיאות התקיימו לפני 15 שנה ומאז נדחות שוב ושוב. רוב של 51% מהציבור הפלסטיני רואה את הרשות כנטל ולא כנכס.

הפעם, הבחירות לרשות המחוקקת נקבעו ל־22 במאי והבחירות לנשיאות נקבעו לסוף יולי. ההכנות התקדמו עד כדי הגשת הרשימות, 36 במספר. על פי סקר של מכון המחקר הפלסטיני PSR מחודש מרץ שנערך לקראת הבחירות, בעלי זכות הבחירה הצביעו על המשבר הכלכלי, העוני והאבטלה כבעיות החמורות ביותר שהחברה הפלסטינית מתמודדת איתן לצד השחיתות במוסדות הרשות הפלסטינית והמשך הכיבוש והמצור. השליטה הישראלית על הכלכלה הפלסטינית שחנוקה תחת המצור והכיבוש כופה חיי מצוקה ועוני שרק החריפו תחת מגיפת הקורונה, וזאת שעה ששלטון נתניהו עיקש בסירובו להעביר חיסונים לשטחים הפלסטינים בכמות שתספיק לחיסון חלקים משמעותיים באוכלוסייה.

על רקע המצב המשברי הזה, הפת״ח התפצל ל־3 רשימות נפרדות ומחמוד עבאס הבין שרשימתו צפויה להפסיד בבחירות, במידה ויתקיימו, ושתנועת חמאס צפויה להביא הישגים. בעקבות זאת, הודיע עבאס על דחיית הבחירות למועד לא ידוע, בסוף אפריל, רגע לפני תחילתה של תעמולת הבחירות. בדומה לפעמים קודמות, עבאס השתמש בטענה שלא ניתן לקיים בחירות כל עוד ישראל אוסרת על תושבי מזרח ירושלים להשתתף בהן.

ממשלת נתניהו החליטה לא להיענות לבקשת הרשות הפלסטינית לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להשתתף בבחירות לרשות. מדובר בין היתר בניסיון לקבע את הכיבוש במזרח העיר, תוך שלילת הזכות של הפלסטינים לבירה משלהם בעיר, בהתאם ל"מורשת טראמפ". האירועים במזרח ירושלים מזכירים עד כמה מנותקת מהמציאות הייתה הכרזתו היהירה של טראמפ עם העברת השגרירות האמריקאית לירושלים ש"הסוגיה הבעייתית במו״מ הייתה ירושלים, ופשוט פתרנו אותה".

מאבק רחב וסולידריות

הימים הקרובים צפויים להיות מתוחים מאד, ועשויים להכריע את כיוון האירועים בשבועות הבאים. ביום שני הקרוב, יום כיבוש ירושלים המזרחית, הימין הקיצוני מתכנן צעדה פרובוקטיבית שתעבור ברובע המוסלמי בעיר העתיקה — מצעד הדגלים שכל שנה מלווה בקריאות "מוות לערבים" וניסיונות תקיפה אלימים. יש כבר מספר אירועי מחאה שמתארגנים נגד מצעד הדגלים הגזעני, כולל הפגנה ביום ראשון נגד תמיכת העירייה במצעד. (פרטים על ההפגנה כאן: https://fb.me/e/1lMo1G25i). באותו היום יתקיים דיון בבג״צ בערעור המשפחות הפלסטיניות משייח' ג׳ראח נגד ההחלטה לפנות אותן מבתיהן.

המחאה בשער שכם והורדת המחסומים שם, נתנה ביטחון לשכבה של צעירים פלסטינים, שמאבק בשטח יכול להביא הישגים. בשביל לעצור את הפרובוקציות של הימין הקיצוני במזרח ירושלים, כמו גם את פינוי המשפחות בשייח' ג׳ראח, דרושה התגייסות למאבק סולידרי, של ישראלים ופלסטינים מהשורה.

הקמה של ועדי פעולה דמוקרטיים או הרחבה של ועדי תושבים וועדות עממיות קיימות בשכונות הפלסטיניות במזרח העיר יכולות לסייע בארגון משמרות הגנה עצמית מול הדיכוי המשטרתי הכבד ומתנחלים חמושים. במקביל, קיום אסיפות תושבים על הצעדים הבאים במאבק יכול לסייע להרחבת המעגל המארגן של פעולות המחאה.

אם לא יתפתח בשטח מאבק רחב נגד הדיכוי והכיבוש במזרח ירושלים ובגדה בכלל, הימין הפלסטיני, בדמות חמאס ותנועות נוספות, עלול להתחזק ולקחת את המושכות. ממשלת המעבר של נתניהו וגנץ, באמצעות הצבא והמשטרה, תנסה להגן על הסטטוס קוו של הכיבוש, המצור וההתנחלויות ע״י דיכוי משטרתי וצבאי. אך בניגוד לתעמולה שישמיעו בימים הקרובים הפוליטיקאים הלאומנים, כולל מ"גוש השינוי", יחד עם התקשורת הממסדית, אין אף מהלך צבאי שיכול להביא ביטחון אמיתי לישראלים ופלסטינים מהשורה, והדרך לעצירת ההסלמה בסכסוך היא לא החזרת המצב לקדמותו.

הדרך לעצור את ההסלמה המסוכנת בסכסוך שמתפתחת עכשיו ולהשיג ביטחון אמיתי לפלסטינים ולישראלים, היא דווקא להיאבק לשינוי הסטטוס קוו — להפלת משטר הכיבוש, הדיכוי והנישול, כחלק ממאבק לשינוי סוציאליסטי, עמוק במציאות החיים. ממשלת "רק לא ביבי" שתורכב ממפלגות ימין לאומניות וקפיטליסטיות ותובל על ידי נפתלי בנט היא כמובן לא שותפה לסיום הכיבוש. אם כבר בניסיון להוכיח כי לא מדובר ב"ממשלת שמאל" היא עלולה להיגרר לצעדים עוד יותר פרובוקטיביים והרפתקניים.

שעה שראשי העבודה ומרצ מגלים עיוורון מוחלט ביחס להשלכות של הברית הפוליטית שהם נגררים אליה, המשימה של השמאל הסוציאליסטי היא לבנות מאבק לעצירת ההסלמה ולהציב אלטרנטיבה פוליטית למדיניות הלאומנית של נתניהו ושל ראשי "מחנה השינוי", בנט, לפיד וסער. חשוב שגם מצביעי ופעילי עבודה ומרצ שלא מוכנים להתקפל בפני הלחצים של הימין יקחו חלק במחאה ויבהירו להנהגת המפלגות שהשטח לא מגבה את הזחילה שלהם לממשלת בנט־לפיד, בשיאה של הסלמה מסוכנת בסכסוך.

גם ארגוני העובדים בירושלים, שחלקם מאגדים עובדות ועובדים ממזרח וממערב העיר, ישראלים ופלסטינים, יכולים וצריכים למלא תפקיד בעצירת ההסלמה שמסכנת את הביטחון של כל תושבי העיר. בתור התחלה הוועדים בתחבורה הציבורית ובבתי החולים צריך להתעקש כי אף עובדת או עובד פלסטיני תושב מזרח העיר לא יפגע אם לא יצליח להגיע לעבודה בגלל פגיעה בחופש התנועה, הצבת מחסומים וכו'. אבל דרוש הרבה יותר מזה: נקיטת עמדה נגד הכיבוש וההתנחלויות במזרח ירושלים כמדיניות שהיא אנטי־עובדות ועובדים, הפוגעת אנושות בתנאי החיים הבסיסיים ביותר.

כן מאבק למען חופש פולחן ונגד הגבלות תנועה ואלימות משטרתית; כן מאבק למען רווחה, דיור ופרנסה לישראלים ופלסטינים ללא אפליה; כן מאבק למען הזכות להגדרה עצמית ולמען שלום אמיתי ולשתי בירות בירושלים; לא שלום מזויף בין אליטות קפיטליסטיות דכאניות שמחפה על דיכוי לאומי, ניצול ועוני, אלא שלום המבוסס על שוויון, ועל שינוי סוציאליסטי באזור שיבטיח זכויות, רווחה וחיים בכבוד למיליוני פלסטינים וישראלים.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.