בשיאו של מסע הרדיפה, עצרה המשטרה ב־18 באפריל את נדירה שלהוב־קיבורקיאן, חוקרת ומרצה לעבודה סוציאלית וקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית. מאז שחרורה ממעצר, היא זומנה שלוש פעמים לחקירות משטרה ארוכות שם תושאלה גם על דעותיה הפוליטיות ומחקרה האקדמי.

ח״כים, שרים, הנהלת האוניברסיטה העברית וכלי תקשורת מרכזיים הצטרפו למסע ההסתה נגד המרצה הפלסטינית, ילידת חיפה המתגוררת במזרח ירושלים. מולם התייצבו שורה של חברי סגל מהאוניברסיטה העברית וכן ממוסדות אקדמיים ישראליים נוספים. חלקם חתמו על מכתב מחאה בתגובה למעצר בו ציינו כי "כל מטרתו סתימת פיות והגבלת חופש הביטוי". "היום זאת נדירה שעומדת על ספסל הנאשמים ומחר זה כל אחת ואחד מאיתנו", כתבו המרצות והמרצים במכתב.

קראו את מכתב המחאה:

משמרות מחאה בסולידיות עם שלהוב־קיבורקיאן התקיימו בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית, מול תחנת המשטרה במבשרת שבה נחקרה ומול ביהמ״ש השלום בירושלים. המחאה צריכה לזכות לכל תמיכה אפשרית מצד סטודנטים וא.נשים מהשורה. הרדיפה של שלהוב־קיבורקיאן היא תקדים מסוכן שעלול להוביל להחרפת ציד המכשפות נגד מתנגדות ומתנגדי המלחמה — בייחוד בקרב הציבור הערבי־פלסטיני — בקמפוסים, במערכת החינוך, בשירות הציבורי ובכלל מקומות העבודה.

מסע רדיפה מתמשך

כבר עם תחילת המלחמה והמתקפה הג׳נוסיידית על עזה, הנהלת האוניברסיטה העברית פתחה בקמפיין הסתה פומבי נגד שלהוב־קיבורקיאן וקראה לה להתפטר מתפקידה במוסד. הסיבה? החוקרת חתמה, יחד עם עוד כ־2,500 חוקרות וסטודנטיות מרחבי העולם, על עצומה שכותרתה "חוקרי יַלְדוּת וסטודנטים קוראים להפסקת אש מיידית בעזה". לצד הפסקת אש מיידית, דרשה העצומה לחדש את אספקת המים, המזון, החשמל והציוד הרפואי לרצועה.

מסע ההסתה נגד המרצה העלה הילוך לאחר ראיון לפודקאסט "מקדיסי סטריט" שעלה לאוויר ב־9 במרץ. בפודקאסט דיברה שלהוב־קיבורקיאן על מציאות החיים במזרח ירושלים ובגדה: אלימות המתנחלים והצבא, הריסות בתים, דיכוי פוליטי ועוד. היא כמובן סקרה בהרחבה גם את מתקפת הדמים של המשטר הישראלי בעזה. בניגוד לטענות הנהלת האוניברסיטה שהדהדו בתקשורת הממסדית, שלהוב־קיבורקיאן לא הביעה תמיכה בטבח ה־7 באוקטובר במערב הנגב, ולא הכחישה את הזוועות ואת האלימות המינית נגד ישראליות וישראלים מהשורה באותו היום. היא אמרה מספר פעמים בנחרצות ביחס לאותן זוועות: "לא בשמי", ולצד זאת גם הסבירה כי שלטון הימין הישראלי עושה בהן שימוש כדי להצדיק את המתקפה הג׳נוסיידית על עזה ולייצר דה־הומניזציה של הפלסטינים באשר הם בקרב הציבור היהודי.

הזמינות של הראיון לא מנעה מהנהלת האוניברסיטה לסלף לחלוטין את דבריה של המרואיינת ולהשעות אותה מהוראה בגין "הכחשת הזוועות". צעד זה, שנעשה תוך כדי ששר החינוך קיש וח״כים ממפלגות הקואליציה קוראים לפטר את המרצה, פתח מרחב למפגן כוח מסוכן של הימין הקיצוני בקמפוס ובהמשך גם להתנכלות מצד המשטרה לסטודנטים שתמכו בשלהוב־קיבורקיאן וכמובן למרצה עצמה.

בעקבות מעצרה של המרצה, הנהלת האוניברסיטה העברית שלחה מכתב לסטודנטים ולסגל בו נכתב כי "במדינה דמוקרטית אין מקום לעצור אדם בגין התבטאויות כאלה, מקוממות ככל שיהיו". איזו צביעות. קו ישיר עובר בין מסע הכפשה של הנהלת האוניברסיטה נגד חברת הסגל הוותיקה לבין המעצר השערורייתי. גם במכתב "הגינוי" למעצר לא חדלה ההנהלה מלגנות את שלהוב־קיבורקיאן.

טרם המעצר, דרשה ההנהלה מהמרצה "לחזור בה מדבריה" כתנאי לחזרה להוראה בבית הספר לעבודה סוציאלית — דברים שיוחסו לה ושהיא עצמה מעולם לא אמרה! שלהוב־קיבורקיאן הבהירה זאת בשיחה עם ההנהלה וקיבלה אישור לחזור ללמד. אך ההנהלה לא חזרה בה מההכפשות וכמובן שלא התנצלה. מסע ההכפשה והרדיפה המשיך וכאמור הוביל לפתיחת חקירת משטרה באישור הפרקליטות בגין "הסתה".

המרצה הוחזקה במעצר במהלך הלילה בתנאים קשים והחקירה גבלה בהתעללות נפשית. בבוקר למחרת הורה שופט בית משפט השלום לשחררה ממעצר. המשטרה עתרה למחוזי כדי בכל זאת להשאיר את שלהוב־קיבורקיאן במעצר לסוף השבוע. המשטרה הציגה כראיות להיותה גורם מסוכן ומסית, פוסטרים מחדר העבודה שבביתה שלטענתם "מציגים את חיילי צה״ל כחיילי כיבוש" (כאילו שאין כיבוש). במשטרה לא ידעו להגיד לשופט מה כתוב על הפוסטרים כי טרם תרגמו אותם מערבית.

השופטים דחו את טענות המשטרה אך הסאגה המשיכה עם חקירות נוספת: ב־28 באפריל ועוד אחת נוספת יומיים לאחר מכן ועוד אחת ב־2 במאי. הרדיפה ממשיכה בכרוניקה ידועה מראש: בהתחלה הבעיה הייתה העצומה ששלהוב־קיבורקיאן חתמה עליה. משלא הצליחו לפטר אותה מהאוניברסיטה, החליטה ההנהלה להיטפל לראיון שלה ולהשעותה מהוראה. כשהתברר שהטענות לגבי הכחשת הזוועות בראיון לא מחזיקות מים, המרצה נעצרה ונחקרת במשטרה בגין הפוסטרים שמצאו בביתה, ובהמשך גם על מאמרים שכתבה, על עבודת המחקר שלה, על דעותיה הפוליטיות ועל ראיית העולם שלה. כשטיעון אחד קורס ממשיכים לדבר הבא — מקרה קלאסי של רדיפה פוליטית.

החקירה והתחקיר

אחרי החקירה הראשונה פורסמה בערוץ 12 כתבת "תחקיר" על המחקר האקדמי של פרופסור שלהוב־קיבורקיאן. המוטיב החוזר בכתבה הוא הטלת דופי בשיטות המחקר והמסקנות שעולות מתוך מאמריה. שלהוב־קיבורקיאן מרצה לעבודה סוציאלית ולקרימינולוגיה, וחוקרת בין השאר חיי ילדים תחת משטר הכיבוש. בערוץ 12 נטען שהמסקנות שלה בעייתיות כי במאמרים שונים היא מתבססת על "שיחות שלה עם כמה ילדים" ו"חוץ מראיונות מוטים עם ילדים אין בדיקה נוספת בדרך למסקנת מחקר שקרית ומזיקה".

בערוץ 12 דאגו לחזור מספר פעמים על עצם קיומם של ראיונות עם ילדים וקרובי משפחה של מה שמכונה בתקשורת המגויסת "מחבלים" — בפועל ילדים שמציאות החיים הביאה אותם למצב שהם לוקחים סכין ויוצאים לפגוע בחיילים בידיעה שזהו גזר דין מוות בשבילם. התחקיר בחר להתעלם מהעובדה הפשוטה שמושא המחקר של שלהוב־קיבורקיאן כקרימינולוגית הם ילדים המואשמים ב"עבירות ביטחוניות" כולל פגיעה בחיילים ושוטרים כחלק ממחקרה על יַלְדוּת והתבגרות בצל מעצרים, חקירות ודיכוי כבד במזרח ירושלים ובגדה. אך הבעיה הגדולה יותר של ערוץ 12 היא לא המחקר אלא המציאות עצמה: כיבוש ודיכוי במזרח ירושלים ובגדה, הריסת בתים, פלישות אלימות לבתי ספר, מחסומים, הזנחה מכוונת ואלימות משטרתית, שבשנים האחרונות מגיעה למימדים דיסטופיים עם מצלמות מעקב בכל פינה, רחפנים לפיזור גז מדמיע והוצאות להורג ללא משפט.

שיא החוצפה היה תגובת הנהלת האוניברסיטה לכתבה בערוץ 12: "האוניברסיטה מגנה בכל תוקף את מסקנות מחקריה של פרופ' שלהוב־קיבורקיאן, כפי שהובאו בכתבה". האוניברסיטה מבטלת במילים אלה עשרות שנות מחקר והוראה שהניבו מאמרים נוקבים על ההשלכות של משטר הכיבוש הישראלי על הורים וילדים. התגובה העלובה הזאת נכתבה ממשרד שנמצא כמה מאות מטרים בקו אווירי משכונת עיסאוויה במזרח ירושלים הכבושה — שרק לפני שנה הייתה במרכזו של "מבצע אכיפה משטרתי" בהוראות השר בן גביר, שכלל דיכוי נרחב ומכוון, כולל מעצרי ילדים.

רדיפת המרצה, כולל ה"ביקורת" על מחקריה, היא ביסודה פוליטית ומשרתת מטרות פוליטיות. הנהלת האוניברסיטה עושה יד אחת עם הימין הקיצוני, עם שרים בממשלה ועם המשטרה במאמץ לטהר את הקמפוס מכל ביקורת והתנגדות למדיניות של המשטר הישראלי בשטחים הכבושים, בייחוד על רקע הביקורת הנרחבת נגד המתקפה הג׳נוסיידית בעזה בקמפוסים ברחבי העולם.

מול הרדיפה המסוכנת צריך לבנות מאבק של א.נשים מהשורה נגד ההשתקה והדיכוי הפוליטי. מול הניסיון של המשטרה ליצור תקדים חדש לדיכוי, אנחנו צריכות וצריכים ליצור תקדים בהגנה על שלהוב־קיבורקיאן ובהתנגדות לרדיפה כחלק מבניית מאבק לעצירת המתקפה הצבאית והזוועות ולמוצא ממשבר הדמים.