אחרי שנה של מחאה למען האקלים, בהשתתפות מיליוני מפגינות ומפגינים ברחבי העולם, שוב קיבלנו תזכורת לדחיפות בה יש לפעול מול המשבר המחריף.

אוסטרליה מתמודדת מאוגוסט עם עונת השריפות הקשה והארוכה אי־פעם, כתוצאה מבצורת חריפה ומזג אוויר חם — 2019 הייתה השנה החמה ביותר באוסטרליה מאז החלו המדידות.

שריפות היער הן במקור תופעה טבעית שמתרחשת מדי שנה והאבוריג׳ינים (הילידים באוסטרליה) מתמודדים איתן מזה אלפי שנים, אך כעת האש יצאה משליטה. השריפות התפשטו ברחבי המדינה הענקית, אך המוקד הוא במזרח אוסטרליה, באזור סידני. ההערכה, נכון לכתיבת שורות אלה, היא שבעונת השריפות הנוכחית כ־186 אלף קמ״ר נשרפו לחלוטין — יותר מ־2.4% משטח המדינה — כמיליארד חיות נשרפו למוות, 29 בני אדם נהרגו ומעל 5000 בניינים נחרבו.

בגלל העשן הכבד מהשריפות, איכות האוויר באוסטרליה הפכה לגרועה בעולם — בעיקר בסידני, בריסביין ואפילו במלבורן, הרחוקה כ־8 שעות נסיעה ממוקד השריפות. העשן הרעיל גרם להשבתת מקומות עבודה בסידני, וזאת בנוסף לפינוי תושבים מאזורי סכנה — הפינוי הגדול ביותר בתולדות המדינה.

ב־2019 ממשלת אוסטרליה קיצצה את תקציבי הכבאות ושמורות הטבע, שאחראיות למניעת שריפות. הקיצוץ פגע גם במאמצי הכיבוי. מערך הכבאות באזורים הכפריים נשען בעיקר על מתנדבים, ובהיעדר תקציב מספק מהממשלה, גם על גיוס כספים בקהילות — מצב אבסורדי במדינה שמתמודדת מדי שנה עם שריפות.

בעיצומן של השריפות, ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, יצא לחופשה בהוואי, אך הזעם הציבורי אילץ אותו לחזור ממנה מוקדם. יש כעס עצום בחברה האוסטרלית על התנהלות ממשלת הימין הקפיטליסטית בזמן המשבר.

אנשים עובדים באוסטרליה וברחבי העולם נרתמים לגיוס המוני של תרומות למימון מאמצי הכיבוי, בדיוק בגלל שהממשלה לא דאגה להעביר תקציבים. מוריסון ניסה להכחיש את הממדים של המשבר: "כבר ראינו קטסטרופות מסוג זה". רק לאחר שבועות ארוכים של מחאה בנושא, הוא נאלץ להודות שקיים קשר בין העוצמה של השריפות למשבר האקלים. אבל זה לא הביא לשינוי במדיניות של ממשלתו, המקדמת את האינטרסים של תאגידי הפחם. אוסטרליה היא בין יצואניות הפחם הגדולות בעולם, והממשלה מעדיפה את רווחי התאגידים על פני מתן מענה למשבר האקלימי.

מדענים ומומחים הזהירו במשך שנים ששינויי אקלים יחמירו את השריפות באוסטרליה, אך הקפיטליזם האוסטרלי לא עשה דבר בנושא. עובדה זו, יחד עם הקיצוצים, עולה בחיים של מתנדבים, תושבים ובעלי חיים. הזעם על אחריות המערכת למשבר הוציא יותר מ־40 אלף להפגין בסידני בדצמבר, וכ־100 אלף ברחבי המדינה ב־10 בינואר, כולל חברי "פעולה סוציאלסטית", התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי באוסטרליה.

ההכחשה והשאננות של ממשלת אוסטרליה היא רק דוגמה אחת לאופן המעוות בו ממשלות קפיטליסטיות גוררות רגליים בטיפול במשבר האקלים, בשל הצורך לשמר את הרווחים של תאגידי האנרגיה והחברות המזהמות במדינתם.

ההתחייבויות הבלתי־מספקות של מדינות העולם ליעדים בהסכם פריז מבהירות כי כדור הארץ נמצא על המסלול לשינוי אקלים בלתי הפיך.

שינוי כיוון דורש צעדים דרסטיים. הכסף הציבורי, שמסבסד ישירות ובעקיפין את התאגידים הגדולים, צריך להיות מושקע במעבר לשימוש ב־100% אנרגיה מתחדשת, בשדרוג תשתיות וכן בשיקום, שימור ופיתוח של שטחים ירוקים. משבר האקלים דורש גם השקעה ציבורית בהרחבת שירותי הבריאות, הרווחה וחינוך, וכמובן גם במחקר מדעי ופיתוח טכנולוגי.

המערכת הקפיטליסטית, בייחוד בהובלת מנהיגים פופוליסטיים כמו מוריסון, בולסונארו וטראמפ, לא פועלת בצורה הזאת. ההסתמכות העיוורת על ה"שוק החופשי", שנשלט על ידי בעלי ההון, נכשלה לחלוטין בבלימת משבר האקלים.

אנחנו, סטודנטיות וסטודנטים, עובדות ועובדים, תלמידות ותלמידים, זקוקים לשינוי סוציאליסטי של החברה שיבטיח שמשק האנרגיה, התשתיות ומשאבי הטבע יעברו לבעלות ציבורית תחת שליטה ופיקוח דמוקרטיים, מה שיאפשר תכנון בר קיימא של הכלכלה והחיים על פני כדור הארץ, בהתאם לצרכים של החברה ושל המערכת האקולוגית.