התפשטות נגיף הקורונה הציתה משבר תחלואה עולמי, המקיף כעת עשרות מדינות בכל היבשות, כולל ישראל כמובן.

נכון לכתיבת שורות אלה, מספר הנדבקים בישראל נמוך יחסית, אך הממשלה נקטה צעדים דרסטיים וחסרי תקדים בניסיון למנוע מגיפה. כ־60–70 אלף תושבים צפויים להיכנס לבידוד, זאת לצד ביטול אירועים המוניים ואיסור על כינוסים של יותר מ־5,000 משתתפים. האם זה יספיק כדי למנוע מהווירוס הקטלני להתפשט, ומה יהיו ההשלכות של הצעדים שננקטים על הכלכלה והחברה בחודשים הקרובים?

"ישראל נמצאת, יחד עם עוד 2–3 מדינות מערביות, במצב טוב יותר מכל המדינות האחרות... כי הנחתי מלכתחילה מדיניות של היערכות יתר", התרברב ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים מיוחדת.

האם מערכת הבריאות הציבורית הקורסת ערוכה להתמודד עם המשבר? אחרי שנים של ייבוש תקציבי, בתי החולים הציבוריים סובלים ממחסור במיטות אשפוז ומתפוסת יתר. מדי שנה 4,000–6,000 בני־אדם מתים בישראל מזיהומים נרכשים בבתי חולים — וזה ללא הקורונה.

בעולם, התפשטות הנגיף מערערת גם את יציבות הכלכלה. הכלכלה הסינית, השנייה בגודלה בעולם התכווצה בפברואר האחרון בקצב המהיר בהיסטוריה. באירופה השפעות הקורונה מאיימות לדחוף למיתון מדינות כמו גרמניה ואיטליה שכבר נמצאות על סף האטה כלכלית. זאת לצד חשש סביר שההשפעות הכלכליות של הקורונה עלולות להאיץ את המיתון שמאיים על הכלכלה העולמית.

את אחת המכות החזקות קיבל ענף התעופה, בעקבות ההמלצות להימנע מטיסות: חברות התעופה לופטהנזה ו־KLM למשל, כבר נוקטות צעדי צימצום כמו הקפאת גיוסים והוצאת עובדים קיימים לחופשה ללא תשלום.

המשבר באל על

בישראל, משרד האוצר התנגד לחלק מהנחיות משרד הבריאות, מכיוון שלטענתו הן יגרמו נזק לכלכלה. הטלטלה הכלכלית הרצינית ביותר עד כה היא בחברת התעופה אל־על, שמאיימת לפטר כ־1,000 עובדים ועובדות. אל על גוררת איתה הפסדים עוד מימי הסכם "שמיים פתוחים" ששם אותה בנחיתות לעומת חברות תעופה שאינן ישראליות ולכן לא נדרשות לסידורי אבטחה יקרים ולא מנועות מלטוס מעל מדינות שונות במזרח התיכון.

העובדות והעובדים, המאוגדים בהסתדרות, נערכים להיאבק בפיטורים, וכבר קיימו אסיפת מחאה.

יו״ר ההסתדרות ארנון בר־דוד דורש, בשם העובדים, סיוע ע״ס 50 מיליון ש״ח מקרן הסיוע לעסקים. הדרישה הזאת עולה בקנה אחד גם עם דרישות ההנהלה ל"הצלת החברה". לצורך הימנעות מפיטורים מציע יו״ר ההסתדרות שהנהלת החברה תנקוט "הפחתות שכר זמניות" לעובדים. במקביל הודיעו גם בכירי החברה באל־על על קיצוץ 20% משכר הבכירים בחברה.

שר התחבורה בממשלת המעבר בצלאל סמוטריץ' (ימינה) הביע נכונות להעביר סיוע לאל־על אך הוסיף "זה לא שהמדינה לוקחת עכשיו את מלוא האחריות — האחריות מוטלת בראש ובראשונה על החברות. אני בקשר עם ההנהלות שלהן והן יצטרכו לעשות צעדים שהם גם צעדים קשים ולא נעימים" (יומן הצהריים, גל״צ — 1.3.20).

ניתן להבין מדברי סמוטריץ' כי פרנסת העובדים לא מעניינת אותו. הצעדים ה"לא נעימים" עליהם הוא מדבר הם פיטורים וקיצוצי שכר.

מצער אם כך שיו״ר ההסתדרות לא דואג להדגיש ולבדל את האינטרסים של העובדים במשבר הזה: ההסתדרות הייתה צריכה קודם כל להתנגד באופן נחרץ לפיטורי העובדים ולדרוש את פתיחת ספרי החשבונות של החברה כדי לראות מה שורת הרווח הנקי של החברה ולאן הלכו הרווחים של אל־על מאז שהופרטה ב־2005 — האם קיצוץ של 20% משכר הבכירים מספק או שיש צורך ומקום לקיצוץ נרחב יותר ברווחי הבעלים?

משבר הקורונה, לא ימשך לנצח, ולכן אין שום סיבה לתת להנהלה לפטר עובדים, רק כדי לגייס במקומם עובדים חדשים (וככל הנראה בתנאים פחות טובים) תוך מספר חודשים. ואם טענת ההנהלה היא כי אל־על מספקת שירות חיוני לציבור, אז למה שהיא לא תחזור לבעלות ציבורית?

אסיפת חירום של ארגוני העובדות והעובדים

אל על היא מקרה מבחן ליכולת של הממשלה והמעבידים לגלגל את המחיר הכלכלי של התפשטות הקורונה על גב העובדים. נכון לעכשיו יש סדרת שאלות לא פתורות בנוגע לפיצויים הכספיים שינתנו למי שנפגע מהתפרצות הוירוס כגון עובדים שנאלצים לשהות בבידוד, שנכון לעכשיו לא מקבלים משכורת על הימים האלו אלא אם כן צברו מספיק ימי מחלה (וגם אז הם מקבלים שכר מלא רק החל מהיום הרביעי), או בעלי עסקים קטנים שהכנסתם נפגעת בעקבות הבידוד.

ארגוני העובדים צריכים ליזום אסיפת חירום של נציגים ונציגות מכלל הוועדים והאיגודים של העובדים שצפויים להיפגע בעקבות נגיף הקורונה, בכלל זה גם נציגי הרופאים והאחיות שעובדים כבר עכשיו בעומסים בלתי אפשריים, ולהכריז על סדרת צעדי חירום מול בעלי החברות ומול ממשלת המעבר. התפקיד של העבודה המאורגנת הוא גם לוודא שבעלי חברות לא מנצלים את המשבר כדי לשבור הסכמים קיבוציים בחסות "דוקטורינת ההלם" ושמחיר המשבר לא יוצא מהכיס של העובדים והעסקים הקטנים אלא של בעלי התאגידים ושל הטייקונים.