הישגים לצד תמרורי אזהרה בהסכם המתגבש – המאבק על החינוך ממשיך
הגנה על רווחי נדל״ן או על הזכות לדיור ראוי?
X
תודה רבה!
אוקיי, ההודעה שלך נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
עד הסבב הבא?
תופת ואימה בחסות ממשלת "השינוי" והמצור
הפסקת האש בתום 3 ימים לוותה באנחת רווחה בקרב אנשים מהשורה משני צידי הגדר, אך הזרעים להסלמה הצבאית הבאה כבר נזרעו
450

עוד הפסקת אש סיימה עוד שלושה ימי תופת ואימה. ברצועת עזה, 46 בני אדם נהרגו, בהם 16 ילדים וילדות. 360 נפצעו, בהם כ־100 ילדים וילדות. עשרות משפחות איבדו את ביתן. סרטונים מעזה של ילדים בורחים בזמן הפצצות, ותושבים מחפשים ניצולים בתוך הריסות בתים שהופצצו, מציגים חלק מהזוועות שממשלת "השינוי" המטירה על הרצועה. בצד השני של הגדר, ביישובי עוטף עזה ועד לגוש דן ולירושלים, חרדה ופחד ליוו המוני תושבים ותושבות — יהודים, פלסטינים ואחרים — כתוצאה מירי רקטות חסר־הבחנה מצד ארגון הג׳האד האסלאמי, שפגע בין השאר בבניין בשדרות, פצע פועל פלסטיני מחברון בזמן שעבד במפעל באשקלון, ויש חשד ששיגור כושל אף הוביל למספר ילדים הרוגים ברצועה.

ההסלמה הצבאית החלה במעצר פרובוקטיבי חריג של בכיר הג׳האד האסלאמי בגדה. לאחר כמה ימי מתיחות, שלוו בסגירת מספר כבישים בדרום בצל הערכות לגבי פעולת נקם אפשרית, ממשלת לפיד־בנט־גנץ הורתה על התנקשות במפקד בכיר בג׳האד האסלאמי בעזה ופתחה במתקפה צבאית. הדבר נעשה בידיעה מלאה שהם מציתים סבב שפיכות דמים, שהיה עלול אף להתרחב ולגבות קורבנות רבים יותר משני צידי הגדר. בהפצצות ברצועה באותו הערב נהרגו 10 פלסטינים, בהם גם הילדה אלאא קדום בת 5, צעירה בת 23 ואישה מבוגרת.

בדומה לסבב העימות בנובמבר 2019, שנערך לקראת בחירות 2020, גם ההתנגשות הצבאית האחרונה בין השלטון הישראלי והג׳האד האסלאמי נותרה מוגבלת, שעה שחמאס העדיף שלא למהר להתערב בעיתוי הזה. ממשלת לפיד־בנט־גנץ החליטה לנצל הזדמנות מבחינתה להפגנת שרירים צבאית, ראשית נגד הג׳האד האסלאמי, אך זו משמשת גם לחיזוק מסר לגבי נכונות לעימותים צבאיים "בכל עת", גם מול חמאס, חזבאללה, ועל רקע תקיפות אסרטיביות נגד מטרות איראניות. בהקשר של הדינמיקה של מערכת הבחירות, מובן שלפיד וגנץ ניסו לחזק תדמית "ביטחוניסטית" בתחרות מול הימין הביביסטי.

בשוליים, הימין הכהניסטי בהובלת בן גביר קיווה ללבות עוד אש לאומנית ודתית עם עלייה פרובוקטיבית למתחם אל־אקצא בראשון בבוקר, בתואנת טקס דתי לרגל תשעה באב. הפעם הפרובוקציה לא הצליחה. אולם הימין הקיצוני פונה בהצגות כאלו גם לגיוס תמיכה על בסיס ניצול מיאוס ממפלגות הממסד על רקע פחדים ביטחוניים ומשברים חברתיים. מדובר באיום חברתי, הניזון פוליטית מהשלכות מדיניות הממשלה.

הסטטוס־קוו שביסוד סבבי הדמים החוזרים

את ההלם והפחד בציבור הישראלי, תחת מטחי רקטות, ניצלו בממשלה ובממסד הישראלי בכלל, בסיוע תקשורת ממסדית מגויסת, לפמפום דמגוגיה ביטחונית להצדקת המהלך הצבאי, כרגיל, כפעולת "הגנה" למען שלום הציבור הישראלי. אלא שלא הפעולות המיידיות שהובילו למשבר ולא המדיניות השיטתית שסללה את הדרך אליו ואל קודמיו עולות בקנה אחד עם האינטרס של מיליונים משני צידי השסע הלאומי בחיי ביטחון אישי, שלום ורווחה. אותה הממשלה האחראית למצוקות של מיליוני ישראלים, המסרבת להעלות את שכר המינימום או להיענות לדרישות המורות והמתמחות לרפואה בזמן שיוקר המחיה חונק, אחראית גם למלחמה בעניים תחת מצור וכיבוש, ולהתקפות יומיומיות על פלסטינים מהשורה, ולמעשה, מלבה את הסכסוך הלאומי.

כבר בזמן המלחמה על עזה במאי 21', שהובילה ממשלת נתניהו־גנץ, מפלגות "גוש השינוי" סיפקו גיבוי בצורה כזו או אחרת. לאחר הפסקת האש אז, כשנרקח הדיל להקמת ממשלת ימין קפיטליסטית ללא נתניהו — בהשתתפות מרצ, העבודה ורע״מ — הזהרנו מפני השקר של הקפאת עיסוק בנושאים "שנויים במחלוקת" והדגשנו שהממשלה תמשיך להשליט כיבוש, מצור ועוני על מיליונים, במחיר דמים. המתקפה הצבאית האחרונה הדגימה שוב שאף אחת ממפלגות הממסד לא מציעה פתרון יסודי למצב.

יו״ר מרצ הורוביץ, שתמך בהפצצות, הצדיק את מדיניות המצור בראיון ל־ynet: "ניהלנו מדיניות מאוד חכמה בשנה האחרונה, אני רוצה שזה יחזור לשם. מדיניות של 'מקלות וגזרים' סביב הרצועה, זה הוכיח את עצמו". יו״ר מפלגת העבודה מיכאלי הצדיקה גם היא את ההפצצות ברצועה ואמרה כי "אף מדינה ריבונית לא הייתה מסכימה למצור על תושביה על ידי ארגון טרור" — בהתייחסה למגבלות התנועה שהוטלו על תושבים בעוטף עזה בימים שקדמו להסלמה, תוך התעלמות צינית מהשלכות המצור על שני מיליון תושבים ותושבות פלסטינים ברצועת עזה. גם רע״מ נתנה תמיכה דה־פקטו למתקפה על עזה כשנשארה בקואליציה למרות המתקפה הצבאית, כפי שתירץ מנסור עבאס: "אנו מתנגדים לכל מלחמה שנופלים בה קורבנות וחפים מפשע, אך אין לנו השפעה ממשית על מדיניות החוץ והביטחון של ישראל. אנחנו נמצאים בכנסת כדי לעבוד למען החברה הערבית" — כלומר, חיזוק במקום מאבק נגד ממשלה המנציחה אי־שוויון, שלטון הון, כיבוש ומצור. מפלגות העבודה מרצ ורע״מ חושפות עצמן כעלה־תאנה בשירות קפיטליזם ודיכוי לאומי.

במסיבת העיתונאים שכינסו לפיד וגנץ לאחר פתיחת המבצע הצבאי אמר שר הביטחון כי "היעד שלנו אינו תושבי רצועת עזה, שהם כלי במשחק הקטלני של ארגוני הטרור. היעד שלנו אינם הפועלים שיוצאים לעבודה בישראל או החקלאים והסוחרים שמייצאים דרך מעבר כרם־שלום, ומבקשים להתפרנס בכבוד". במציאות, ממשלת לפיד־בנט־גנץ המשיכה בשנה החולפת במדיניות ענישה קולקטיבית וחנק של העובדים והעובדות, החקלאים והעניים ברצועה. המצור הישראלי־מצרי על שני מיליון תושבי הרצועה שנמשך כבר 15 שנה, וכולל מניעת מעבר סחורות ובני־אדם ביבשה, באוויר ובים, ריסק את הכלכלה הפלסטינית ויצר אסון הומניטרי מכוון, המועצם בצל סבבי ההסלמה הצבאיים המלווים אותו, שהמיטו חורבן על תושבים ותושבות מהשורה. המצוקה ברצועה מחמירה עוד יותר על רקע משבר האינפלציה העולמי, ותחת ממשלת לפיד־גנץ 64% (!) מהאוכלוסייה ברצועה סובלים מחוסר ביטחון תזונתי. משפחות נאלצות לבחור בין קניית דלק עבור גנרטורים לייצור חשמל לבין קניית מוצרי מזון בסיסיים. תנאי חיים בלתי נסבלים בשילוב סבבי מלחמות חוזרים יצרו גם משבר נפשי מפלצתי. לפי סקר עמותת Save the Children, בשנים 2018‒2022 עלה מספר הילדים הסובלים מדיכאון ברצועה מ־55% ל־80%. כמחצית מהילדים ברצועה חושבים על התאבדות ו־3 מתוך 5 פוגעים בעצמם.

המלחמה של ממשלת ההון והכיבוש הישראלית בעניים ברצועה פגעה גם במאבק של תושבים בתנאי המצוקה הכלכלית — פעילים חברתיים בעזה תיכננו יום זעם של מחאות ברצועה בשישי אחרי תפילת הצוהריים, במסגרת מחאת "בדנא נעיש" (بدنا نعيش — "רוצים לחיות"), שיצאה הן נגד ההשלכות הקטסטרופליות של המצור והכיבוש, והן נגד הפלגים הראשיים הפרו־קפיטליסטיים, חמאס ופת״ח, שלמעשה, אינן מציעות אסטרטגיה אפקטיבית לשחרור לאומי וחברתי.

מאבק על אלטרנטיבה, לקחי 'שביתת הכבוד'

בזמן שמשפחות פלסטיניות בעזה עומדות בפני הפצצות של בתיהן, ללא אזעקות התראה או ממ"דים לברוח אליהם, המיליציה הימנית של הג׳האד האסלאמי הפלסטיני מנסה לצייר את עצמה כמי ש"משיבה מלחמה" באמצעות ירי רקטות לעבר אוכלוסייה ישראלית. בפגישה באיראן עם מנהיג הג׳האד א־נח׳אלה, מפקד "משמרות המהפכה" של המשטר האיראני איים כי "ישראל תשלם מחיר יקר" על פשעיה. בפועל, מדובר ברטוריקה חלולה אופיינית העושה שימוש ציני במאבק הפלסטיני לשחרור מדיכוי לאומי. ארגון הג׳האד האסלאמי, הנשען על תמיכה שולית, מציע מבוי סתום למאבק. בהתחשב בתוכנית ובשיטות הפעולה הריאקציוניות שלו, מדובר במטרה נוחה פוליטית עבור השלטון הישראלי, המעדיף בהרבה להתמודד מול כוח כזה מאשר מול מאבק עממי נרחב.

לעומת זאת, ההפגנות ו'שביתת הכבוד' הפלסטינית במאי בשנה שעברה הצליחו לבלום פרובוקציות של המשטרה והמתנחלים במזרח ירושלים, כולל חלק מפינויי המשפחות בשייח' ג׳ראח והיו חלק מהגורמים שתרמו לעצירת המלחמה בעזה בזמנו. זו היתה התחלה של התקוממות אמיצה של צעירות וצעירים פלסטינים משני צידי הקו הירוק שרמזה על הכיוון הנחוץ — מאבק המוני ורחב. התארגנות ועדות פעולה דמוקרטיות בהקשר זה תוכל לסייע לבנות את המאבק, ובכלל זה, לארגן אמצעי הגנה עצמית ככל שיידרש.

בשבת בערב התארגנו הפגנות ומשמרות מחאה נגד המתקפה הצבאית והמצור — כמה מאות פלסטינים ויהודים הפגינו במצטבר בחיפה, בירושלים, בת״א, ביפו, בסכנין, באום אל־פחם ובמוקדים נוספים. זו הייתה תגובת מחאה חשובה, אומנם ראשונית, שהדגישה את הצורך בבניית מאבק בשטח.

הספירה לאחור למשבר הדמים הבא כבר החלה, כשבדרך פעולות צבאיות נוספות שיוצדקו "ביטחונית" כדי להגן על המטרה הפוליטית של הנצחת הסטטוס־קוו. סבב ההסלמה האחרון הדגיש את המחסור והנחיצות בקול פוליטי עצמאי בישראל שיבטא את האינטרסים, המצוקות והמאבקים של א.נשים עובדים ושל המדוכאים באופן חוצה־קהילות, מול מפלגות הממסד המציעות רק עוד התקפות על עובדים.ות ועניים.ות, עוד משברים ועוד מלחמות. כלומר, קול של שמאל מעמדי, סוציאליסטי, שיעזור לארגן מאבק לפתרון הבעיה החברתית מהשורש, למען חיי רווחה, שוויון ושלום אזורי, דרך סיום המצור, הכיבוש והדיכוי הלאומי של מיליונים, סיום ליבוי הסכסוך הלאומי, והיפרדות ממערכת קפיטליסטית משברית המושתתת על אי־שוויון.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.